פרנסה בהיתר ולא באיסור - פרשת בשלח

"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא, כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
החפץ חיים על התורה אומר, שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים, היו לו ב' דרכים. בכל דרך היה מעלה וחסרון.
להוציא את העם דרך ארץ פלישתים יש בה מעלה שעוברים דרך ארץ מיושבת, אין בעיה של כלכלה ביגוד הנעלה, אבל יש חסרון גדול של רוחניות, אבותינו יצאו ממצרים מ-49 שערי טומאה, ועכשיו יראו נשים גויות מועדונים וכל ההשחתה של פלישתים, ואזי העם "יתפרק".


אומר בורא עולם, כל מקום שאתה רוצה לגור, אז לפני הפסטוראליה וכיווני האויר, תבדוק אם יש שם רוחניות, אם תדאג שתהיה רוחניות אז הפרנסה וכל הגשמיות יגיעו ממי שאמר והיה העולם. זה מה שמלמדת התורה, "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא", שם הם קרובים להתקלקל. ולכן "ויסב אלקים את העם דרך המדבר", ואומר אלקים אפילו שזה יעלה לי בעמוד אש וענן, בבארה של מרים במן ובשליו וקריעת ים סוף, אני מוכן לעשות את כל הניסים, ובלבד שהבנים שלי יהיו בחממה של רוחניות. צריך לדעת, איפה שיש תורה ורוחניות יש שפע גשמיות.

בעירו של החפץ חיים היה קר מאד והיה שם תנור גדול מוסק בעצים, והחפץ חיים לקח את כל החבילה של ספרי המינות, ואמר לשם יחוד קודשא בריך הוא וכו' הריני בא לקיים מצות עשה של "ובערת הרע מקרבך" וזרק את הכל לתנור.
המוכר צעק על החפץ חיים "מה אתה עושה כבוד הרב, זה הפרנסה שלי, הרווח שלי זה מהספרים האלו", אמר לו החפץ חיים "איך אתה מעיז להתפרנס מתועבות של הסטרא אחרא", אמר לו המוכר "מה אני יעשה, אין לי עבודה".

אמר לו החפץ חיים, "אתמול בלילה דיברתי עם הכומר ואמר לי שעד הערב נקבל תשובה לעבודה בשבילך".
היהודי תמה "כומר, איזה כומר, מה הקשר לכומר". אמר לו החפץ חיים שבכנסיה יש אחד שמנגן בפעמון חמש פעמים ביום והוא מת, ומחפשים מחליף, ויש תנאים טובים, החזקת רכב, אשל, ביגוד, ביטוח מנהלים, הבראה, ומקבלים משכורת שמנה". אמר לו היהודי, "כבוד הרב, זה רציני, מצאת לי עבודה בכנסיה של גוים לעבודה זרה"?
אמר לו הרב "למה אתה נבהל, תדע לך שלנגן בפעמון בכנסיה עדיף מאשר למכור את הספרים המקולקלים. כי בפעמון שתצלצל אף יהודי לא יבוא לכנסיה, רק הגוים יגיעו, אבל בספרים שאתה מוכר אתה מחטיא את היהודים". הרחמן הוא יפרנסנו בהיתר ולא באיסור! וברכת ה' היא תעשיר.