ישועה תוך שעה

מדי יום ביומו, בשעת ערב, מגיף ר' אליעזר את תריסי המתכת שבחלון הראווה, מכבה את האורות, נועל את דלת חנות כלי הבית שבבעלותו ויוצא אל הרחוב המחשיך. כך גם כמעט עשה באותו יום, אלא שכאשר ניגש והחל להגיף את התריס – בקעה מפיו אנחה כבדה, שביטאה את שברון לבו, ואולי גם את הלחץ הנורא בו הוא נתון. מזה זמן הוא מרגיש את הירידה בתנועת הלקוחות, את הרווח ההולך ומצטמק, את הקופה הרווחית שהפכה לגרעונית. העסק שלו בפני קריסה, זה ברור!

המחשבות הטורדניות לא נתנו לו מנוח, וכך, בעיצומם של הגפת התריסים וכיבוי האורות, הוא צונח על הכסא, מהורהר. מתקשר לרעייתו ומודיע שיאחר, ומתוך הבזקי מחשבות שחלפו במוחו – עולה בראשו תמונה חדה ובהירה:
היה זה לפני כארבעים שנה. הוא היה בחור צעיר שהתגורר בלונדון, ונפשו חשקה לגלות למקום תורה, ללמוד בישיבה בארץ ישראל. הוריו הסכימו, אולם דחו את טיסתו שוב ושוב ללא הסבר, עד שבערב אחד גילה כי אביו יושב ובוכה, כשפניו שקועות בספר תהלים... בשעת מעשה לא העז להפריע, אולם למחרת הסביר לו אבא כי הוא ישב והתפלל שבורא עולם יתן לו כסף לממן את שליחת בנו ללמוד תורה בארץ ישראל, שכן הפרוטה אינה מצויה בכיסו.
הוא גם זוכר מה קרה אחר כך: ביום למחרת, בשובו מתפילת שחרית, החליט אבא לקנות כרטיס גירוד בדוכן פיס מקומי. הוא לא עשה זאת לעתים קרובות, הפעם כן. והפעם – ניחשתם נכון – הכרטיס זיכה אותו באלף ליש"ט. כעבור יומיים כבר היה הבחור בדרך לארץ ישראל, כשמזוודות עמוסות שוכנות בבטן המטוס וכיסיו מרשרשים...

ועכשיו, 40 שנה אחרי, הוא נזכר בסיפור הזה, ולבו אומר לו מה נכון לעשות עכשיו. אנחות לבדן לא יועילו, הוא צריך להתפלל מעומק הלב, לבקש ולהתחנן לאבא שבשמים. הוא התחיל בעזרת ספר תהלים הנמצא בחנותו בדרך קבע, והמשיך במילים בוקעות מעומק לבו פנימה. כך במשך שעה ארוכה, כשהחנות מוגפת וחשוכה למחצה, והשעה הולכת ומתאחרת...
לפתע נשמעה דפיקה חזקה על הדלת, ופנים מאירות הציצו בעדה. 'סגור!' – הכריז ר' אליעזר וכמעט דחף החוצה את המתפרץ פנימה, אלא שזה התעקש 'אבל זה נורא דחוף, נורא דחוף...'
'סגור וזהו!' – אמר ר' אליעזר שוב, תוהה על חוצפתו של הזר שהעז לקטוע את תפילתו הנרגשת. אבל הלה, כאינו מבין. עטה על פניו חיוך נעים סבר, פנה אליו ואמר: 'תקשיב, אני צריך עזרה דחופה, העניין לא פשוט. אולי גם תרוויח מזה, ואולי אף תרוויח טוב. תקשיב לי רגע!'

ר' אליעזר נעתר, והלה דיבר בקצרה: 'תקשיב, אני המנהל של אולם פלוני החדש, שעתיד לפתוח את שעריו בעוד כחודש. תכננתי להיפגש במהלך השבועיים הקרובים עם ספקים סיטונאיים כדי לרכוש צלחות, כוסות, סכו"ם וכלי הגשה, אולם לפני שעה קלה נודע לי שעליי לטוס בדחיפות לחו"ל. אם יש לך דוגמאות מתאימות לאולם - אני סוגר הכל אצלך, כאן ועכשיו!'
ר' אליעזר חשב שהוא בתוך חלום. המום ומבולבל, עמד והציע ממעט הדוגמאות שהיו בחנות, צלחות במגוון גדלים, כוסות במבחר סגנונות, סכו"ם מסוגים שונים. האיש - עמו עשה בינתיים היכרות, היה נחוש לסגור את העיסקה במהירות, הוא חייב להזמין את הסחורה ולטוס לחו"ל. חיש מהר בחר את הכלים בהם הוא חפץ, הזמין 700 סטים (!!!), כן – שבע מאות סטים!, השאיר שיקים, שם וטלפון, ונעלם...

כל הביקור לא ארך אלא כשעה וחצי, במהלכו סגר ר' אליעזר את עיסקת חייו. מחזור כספי שהוא לא מעביר בשנה – עבר תחת ידיו בשעה. והרווח – אוהו.... – מיותר לדבר...
בשעה מאוד מאוחרת, הוא מגיף את תריסי החנות ויוצא. הלקוח כבר סיכם אתו על פגישה נוספת בשובו ארצה, לרכישת מוצרים נוספים, ונעלם מהאופק, ממהר לטיסתו הפתאומית. ור' אליעזר, בצעדי ריקוד מהירים, עושה את דרכו הביתה – תוך שהוא לא מבין מה עובר עליו...

רגע, מה קרה כאן בעצם? למה התעכב בחנות? למה האיש לא מצא כל חנות אחרת פתוחה? – ופתאום הכל מתחבר, מתחוור, מדהים אותו: כן, הוא התעכב בחנות כדי להתפלל, בדיוק על זה. כנראה תפילתו היתה ארוכה, עמוקה, נרגשת, נמשכה שעה ארוכה – עד שאותו מנהל אולם ממהר לא מצא חנות פתוחה חוץ משלו, וגם נאבק על הזכות לעשות הזמנת ענק. וכל השאר – הלא הוא חרוט על השיקים שבכיסו, רווח העתק שבסייעתא דשמיא מציל את חנותו ואת עתידו הכלכלי!

סיפור מופלא זה, המופיע בספר 'האמנתי ואספרה', מעיד וקורא: אחים יקרים, מי שאין לו אבא לדבר אתו – ראוי לו שיילחץ. מי שאין לו כתובת לפנות אליה – יש מקום לחרדתו. אבל אנחנו? הלא אנו יהודים, יש לנו אבא טוב שבשמים, כתובת חירום לפנות אליה בכל רגע. צריך רק לשאת עיניים, להתפלל מעומק הלב, וגם להפגין דוגמא חינוכית בפני ילדינו, שאנו יודעים מה לעשות ברגעי קושי: לדבר עם אבא שבשמים, לשפוך בפניו את הלב, לבקש את עזרתו.
וככל שהתפילה בוקעת מעומק הלב, תוך הישענות על אבא שבשמים וביטחון רק בו ובכוחו – כך יהיו לרצון אמרי פינו והגיון ליבנו, ובורא עולם ימלא את משאלותינו במידה טובה ישועה ורחמים!