עניית אמן

1. השומע אחד מישראל שמברך ברכה אחת מכל הברכות, אפילו אם השומע בעצמו אינו חייב בברכה זו, ואפילו שאין צריך לצאת ידי חובה בברכה, צריך לענות "אמן" אחר זה שברך את הברכה.

2. אפילו אם לא שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה חייב לענות "אמן", ואפילו אם לא שמע את המברך אומר את הזכרת שם "ה" אלא שמע רק מקצת הברכה צריך לענות "אמן", ואפילו אם לא שמע את הברכה כלל מפי המברך אבל יודע איזו ברכה ברך המברך כגון שרואה את המברך אוחז בידו פרי עץ או פרי האדמה, גם במקרה כזה צריך לענות "אמן" אחר המברך, כיוון שיודע על מה הברכה חלה.

3. השומע גוי מברך, למנהג הספרדים ועדות המזרח אינו עונה אחריו "אמן", אולם למנהג האשכנזים אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה, רשאי לענות "אמן" אחר ברכתו של הגוי.

4. השומע ברכה מפי יהודי שהוא אפיקורוס שאינו מאמין בה' יתברך ובתורתו, אפילו אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה אינו עונה אחריו "אמן", משום שאינו מאמין בה' יתברך אז בוודאי שאינו מתכוון לברך את ה', ולכן הוא הדין למי ששומע ברכה מפי ראביי רפורמי או קונסרבטיבי שאין לענות "אמן" אחר ברכתם ואפילו שמע את כל הברכה מפיהם, מפני שהם כופרים בה' יתברך ובתורתו, וכל הזכרת שם ה' אצלם זה רק כדברים בעלמא.

5. השומע ברכה מפי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, ואפילו מחלל שבת בפרהסיא עונה אחריו "אמן".

6. השומע ברכה מפי אדם שמשנה את נוסח הברכה באופן שאינו יוצא ידי חובה בברכה, כגון שלא הזכיר שם ה' יתברך, או שלא אמר תיבת "מלך", או שברך בנוסח שנראה לו שכך צריך לברך ושינה מהנוסח שתקנו חכמים, אין לענות אחריו "אמן".

7. קטן שמלמדים אותו כיצד לברך את הברכות, ואומר הקטן את כל נוסח הברכה עם שם ומלכות אין עונים אחריו "אמן", ואפילו שהוא קטן שהגיע לגיל חינוך (היינו קטן בגיל שש) אם מלמדים אותו כיצד מברכים אין עונים אחריו "אמן", אולם אם הקטן שהגיע לגיל חינוך (היינו גיל שש) מברך ברכה על דבר מאכל, או איזה דבר מצוה, או שעלה לספר תורה, צריך לענות אחריו "אמן" ודווקא אם יודע למי מברכים, אבל אם לא הגיע לגיל חינוך אפילו הקטן מברך על דבר מאכל, או דבר מצוה, אין עונים אחריו "אמן".  

8. קטן שהגיע לגיל חינוך (היינו גיל שש) אבל הדבר לא ידוע אם הקטן יודע למי מברכים או לא, אין לענות אחר הקטן "אמן" מספק, אולם ילדים קטנים שכבר מגיל קטן לומדים בתלמודי תורה ושומעים שיעורי תורה והם כבר רגילים לברך קודם שהגיעו כבר לגיל חינוך (היינו גיל שש), אם שומע ילד זה מברך עונה אחריו "אמן" מפני שמסתמא הקטן הזה יודע למי מברכים, וכן אם הקטן יודע לברך ורק יש ספק אם הקטן הוא בן שש או בן חמש יענה אחריו "אמן".

9. אין הבדל בין קטן לקטנה, ואף בילדה קטנה נוהגים ההלכות שכתבנו במספר 7 ו- 8 מפני שגם בילדה קטנה שייך בה מצות חינוך.  

10. כל מה שכתבנו בהלכות מספר 7 ו- 8 ו- 9 זה דווקא שהקטן יודע לשמור על גופו נקי ויודע לקנח את עצמו אחר צרכיו, אולם אם אין הקטן יודע לשמור על גופו נקי אין לענות אחר קטן זה "אמן", אבל מותר ללמדו תורה ולחנכו שיברך את הברכות.

11. אדם גדול שמלמד ילד קטן איך לברך את הברכות, מותר לו להזכיר את שם ה' כאשר מלמדו, ולא יאמר לו "ברוך אתה השם" שהרי אם אומרו לקטן כך הקטן לא ידע להתרגל ולהזכיר את שם ה' ואף הקטן בעצמו יאמר "השם" בברכותיו ולא יאמר את שם ה', ולכן מותר לו לגדול לומר לקטן את שם ה' וכך הקטן ילמד, אולם מכל מקום אם אפשר ויכול ללמד את הקטן בלי לומר לו את שם ה' עדיף כך.

12. אדם גדול שמלמד אדם גדול שהוא עם הארץ ואינו יודע לברך כלל, לכתחילה עדיף שירמוז לו לומר שם ה' ולא יאמר המלמד גם את שם ה', אולם אם אינו מבין רשאי לומר לו את שם ה' ועל ידי כך הגדול השני ילמד לברך כראוי.

13. אדם שלומד במדרשי חז"ל או בזוהר או בגמרא ובתוך לימודו הגיע למקום שיש שם ברכה שלמה, אינו רשאי לומר את שם ה' למרות שהוא בדרך לימודו, אלא יאמר "ברוך אתה השם אלוקינו וכו'", אולם אם הגיע בלימודו למקומות ששם רשומים פסוקים או חצאי פסוקי (לפחות שלושה מילים) יאמר את שם ה', ולא יאמר "השם".