משנה ב

הקדמה למשנה:
רבן גמליאל הוא בנו של רבי יהודה הנשיא, ואחרי שנפטר רבי יהודה הנשיא מילא רבן גמליאל את מקומו, משום שהיה בכור והיה ממשיך דרכו של אביו בענוה וביראת חטא, אף על פי שאחיו של רבן גמליאל (בנו השני של רבי יהודה הנשיא) היה יותר גדול ממנו בחכמה.
רבן גמליאל הוא הנשיא האחרון ששמו מוזכר בין תנאים.

ביאור המשנה:
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון שיפה לימוד התורה עם דרך ארץ היינו מלאכה (עוסק בפרנסה), (רמב"ם, רבי עובדיה מברטנורא וכו').
הביאור השני שיפה לימוד התורה עם דרך ארץ היינו לימוד המוסר והמידות, (מאירי, תפארת ישראל).
שיגיעת שניהם משכחת עון - לפי הביאור הראשון שכתבנו למעלה (הרמב"ם), שלימוד התורה עם עשיית המלאכה הם מסירים מן האדם את היצר הרע ועל ידי כך האדם לא עושה עוונות וחטאים, כיוון שלומד תורה יודע ממה צריך להיזהר ומה צריך לעשות, ועל ידי עשיית הפרנסה האדם מתפרנס ואינו בא לידי גזל וגנבה כיוון שיש לו פרנסה לפרנס את עצמו, ולפי הביאור השני שכתבנו למעלה (מאירי), שלימוד התורה עם לימוד המידות והמוסר אינו חוטא ואינו בא לידי עוונות כיוון שלומד תורה ויודע ממה להיזהר וגם לומד מוסר ומידות אם כן ידע איך להתנהג עם בני אדם, וגם אם יחטא ידע שטעה כיוון שלומד מוסר ויכול לתקן את עצמו תמיד, ואינו בא לידי גאוה כלל.
וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון - ובא התנא להזהיר ולומר שאל יחשוב האדם כיוון שלומד תורה אם כן מה צריך להתעסק במלאכה, אלא כיוון שלומד רק תורה אם כן מהיכן יהיה פרנסתו ותמיד זה יטריד את האדם לבקש את צרכיו ולכן גם התורה בסוף תהיה בטלה היינו נשכחת ממנו, משום שעכשיו הוא טרוד תמיד במציאת צרכיו כדי להתקיים, וכיוון שגם הלימוד יהיה בטל בסוף יבוא לידי עון, וכל זה כיוון שמההתחלה לא התעסק עם מלאכה ולא לא היה לו במה להחיות את צרכיו.   
וכל העמלים הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים - כל מי שעוסק עם הציבור ועוזרים להם בכל מיני עניינים, יעשו את עבודתם עם הציבור לשם שמים היינו לכבודם של הציבור ולתועלת שלהם, ולא יהיו עושים להם ועוזרים להם כדי להרוויח כבוד ושררה ולהתפאר עליהם.
שזכות אבותם מסיעתן, וצדקתם עומדת לעד - היינו שאלו שעמלים אלם הציבור לא יחשבו שבזכותם הם עזרו לציבור והם אלו שעשו, לכן התנא בא ואומר שזכות האבות שיש לציבור זה מה שעוזר לאלו שעמלים איתם שיצליחו, והצדקות של האבות היא זו שעומדת לעד ולכן אלו העמלים עם הציבור מצליחים בכל עניינים בכל מה שעושים בשביל הציבור, ולכן אלו העמלים אין להם במה להתגאות ולומר שהכל בזכותם והם אלו שעשו, ולכן אין להם להתפאר ולהתייהר על הציבור.
ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה, כאילו עשיתם - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון הוא כיוון שלפעמים אלו שעסוקים ועוזרים לציבור על ידי כך מפסידים פה ושם כמה מצוות, מכיוון שהם עסוקים בעסקי הציבור, לכן התנא בא ואומר שה' יתברך אומר לאלו שעסוקים עם הציבור והפסידו על ידי כך פה ושם כמה מצוות שאין להם מה לדאוג כיוון שה' יתברך מעלה עליהם שאת שכר המצוה שהפסידו אף על שלא עשו את המצוה בפועל, כיוון שהתעסקו עם הציבור לשם שמים, (רמב"ם וכו').
לפי הביאור השני רבן גמליאל הוא זה שאומר שאלו שעמלו עם הציבור ולא יצא להם להועיל לציבור ולא צלח בידם, שאל דאגה כיוון שאין ה' יתברך מקפח שכר בריה וכיוון שהתכוונתם לשם שמים זה עולה לה' יתברך כאילו עשיתם מעשה והצלחתם בו ותקבלו שכר על זה, (מחזור ויטרי).  

מעשה שהיה:
מסופר על רבי אלחנן ווסרמן הי"ד (הוא נהרג בשואה על ידי הנאצים), שלפני מלחמת העולם השניה היה באמריקה ופעל שם להחזקת התורה, ופעם אחת הגיע לפניו יהודי שהיה מיוצאי גרמניה ושאל את רבי אלחנן ווסרמן, ואמר לו כיוון שיש לו בן שהוא כבר בן חמש עשרה בערך והגיעה השעה ללמדו אומנות, כמאמר חז"ל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", ולכן הוא רוצה להוציאו מן הישיבה כדי ללמדו אומנות שיהיה לו בחיים, רבי אלחנן ווסרמן ענה לו אתה צודק באמת "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה", אולם מה דעתך על מצות ברית מילה האם זו מצוה חשובה?, אותו יהודי עונה לרבי אלחנן ווסרמן בוודאי שמצות מילה היא מצוה חשובה והרי אמרו חז"ל שמצות מילה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, אמר לו רבי אלחנן ווסרמן לאותו יהודי ואמנם כמה שמצות מילה היא מצוה חשובה בכל זאת אם אי אפשר למול את הילד מחמת סיבה מסוימת, כגון ששני אחיו של התינוק מתו מחמת מילה*, ובכל זאת אם אדם ימול את הילד השלישי האם זה עבירה?, ענה לו אותו יהודי בוודאי שעבר האבא עבירה, המשיך רבי אלחנן ווסרמן ואמר אם כן הרי מצות מילה היא יותר חשובה מלימוד מלאכה לבנים וכאשר אחיו מתים אנו לא מלים את הבן, אם כן אנו חיים כיום במציאות שכאשר שולחים ילד ללמוד מלאכה הוא עלול מאוד להתקלקל וזה כעין מת מחמת המלאכה (כמו שמתו מחמת המילה), שהרי עינינו הרואות שזוהי תופעה שכיחה שבנים מתקלקלים כשהם יוצאים מחוץ לכותלי התורה, וכך סיים רבי אלחנן את דבריו. אולם אותו יהודי היה מיוצאי גרמניה שהוא דגל בשיטה של עבודה ומלאכה, ולכן לא שמע לרבי אלחנן ווסרמן ולכן הוציא את בנו מלימוד התורה ושלח את בנו ללמוד מלאכה, ובסוף קרה שבנו חלה ונפטר באותה שנה, ומהסיפור הזה אנו למדים לשמור על עולם הישיבות ולימוד התורה כי הם הסם חיים של כלל ישראל.  
* יש דין בגמרא שאם נולד להורים תינוק ומלו את אותו התינוק והוא מת מחמת המילה, ואחר כך שוב נולד להורים הללו ילד ומלו את התינוק והוא גם כן נפטר מחמת מצות מילה, אז הדין הוא שאם נולד עוד בן אין להורים למול את הילד אלא ביום השמיני אלא צריכים לחכות עד שהילד יגדל ויתחזק ואז אפשר למול את הילד.