משנה א

הקדמה למשנה:
עקביא בן מהלאלל היה חי בזמן בית המקדש השני, והיה חכם וירא חטא, כמו שכתוב במשניות במסכת עדיות, שרבי יהודה ברבי אלעאי העיד שבזמן הקרבת קורבן הפסח העזרה לא היתה ננעלת מפני שאז היו באים כל עם ישראל בהמוניהם, ולא נמצא שם מבין האנשים אדם כמו עקביא בן מהללאל בחכמה וביראת חטא.
עקביא בן מהללאל חלק על חכמי ישראל בארבע דברים, אמרו לו חכמים תחזור בך ממה שאתה חולק עלינו ונמנה אותך לאב בית הדין לישראל, אמר להם עקביא בן מהללאל מוטב אקרא שוטה כל ימי ולא להעשות כרשע לפני המקום, שלא יאמרו הבריות שחזר בו מדעותיו בשביל הכבוד, ובשעת פטירתו ציוה לבנו שיחזור בו מן הדברים שהוא אומר (היינו שבנו יעשה כמו דעת חכמים שחלקו עליו, ויקבל את דעתם), ושאל אותו בנו מדוע אתה לא חוזר בעצמך מן הדברים שאמרת? ענה לו עקביא אני שמעתי מפי הרבים (היינו שכך קיבלתי מרבותי לומר כן) והם חכמי ישראל שחלקו עלי שמעו מן הרבים, לכן אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתם, אולם אתה בני שמעת מפי היחיד שזה אני ושמעת גם דעת המרובים (הם שאר חכמי ישראל שחולקים על עקביא בן מהלאלל), מוטב לך לעזוב את דברי היחיד ולאחוז דברי הרבים, משום שאחרי רבים להטות.

ביאור המשנה:
עקביא בן מהלאלל אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה - היינו התבונן בשלושה הדברים הללו ועל ידי כך לא תבוא לידי עבירה, שתמיד מעשיך מחושבים.
דע מאין באת - יזכור האדם מאיפה הוא הגיע לעולם, ועל ידי מחשבה זו אדם בא לידי ענוה.
ולאן אתה הולך - יזכור האדם לאיפה הוא יגיע, ועל ידי כך ימאס האדם בהבלי חיי העולם הזה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - יזכור האדם לפני מי הוא צריך לעמוד בדין לפני מלך מלכי המלכים שהוא יודע כל מחשבה וכל מעשה ושוקל כל זכויות האדם וחובותיו, ועל ידי כך יבוא לאדם יראת ה'.
מאין באת, מטיפה סרוחה - התנא כאן חזר וביאר את התשובות למה ששאל לפני כן, ואמר שיצירתו של האדם היא ממקום כל כך שפל, ועל ידי כך לא יתגאה האדם, ואמר התנא שהטיפה היא סרוחה משום שאם האשה לא מתעברת מאותה טיפה היא אחר שלוש ימים מסריחה, ורק בגלל הרחם של האשה ששומר על אותה הטיפה היא לא מסריחה בשלושת הימים הללו, ולכן אותה טיפה קרובה להסריח שהרי אם הטיפה לא היתה ברחם האשה היא מסריחה מיד.  
ולאן אתה הולך, למקום עפר רימה ותולעה - אפילו אם יצרו של האדם יתגבר עליו ויאמר לו אף על פי שאתה מטיפה סרוחה מכל מקוםיש לך להתגאות במה שהשגת בעולם הזה בעושר ובחכמה וכדומה, בא התנא ואומר ועל ידי שיזכור שהוא הולך למקום רימה ותולעה שהוא הקבר, לא ירבה בתענוגות העולם הזה
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא - התנא אמר כאן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כדי להגדיל את היראה, שאם עומד לפני מלך קטן מתיירא האדם, כל שכן לפני מלך של כל המלכים, שאין לפני ה' יתברך שום שכחה ולא שום משא פנים לאף אחד.

מעשה שהיה:
התנא כאן כותב שכל מעשי האדם באים לפני מלך מלכי המלכים והוא דן את האדם על כל מעשה ומעשה, ואומר המדרש בבראשית רבה "רבי אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה... שיבוא ה' יתברך ויוכיח את האדם לפי מה שהוא שנאמר בתהילים (פרק נ' כא') "אוכיחך ואערכה לעיניך", והנה חידש רבי אבא הכהן שביום הדין תופסים את האדם מיניה ובה כגון שאם בא עני לאדם ומבקש ממנו צדקה והוא משיב לאותו עני שאינו יכול להביא, והעלים עיניו מהצדקה, שואלים אותו אחרי שנפטר מדוע לא נתן צדקה? ואותו אדם מתחיל להתנצל ואומר שלא היה לו ופרנסתו מצומצמת וכו' וכו' ומאיפה הוא יביא לאותו עני כסף, תופסים הבית דין של מעלה את אותו אדם ממעשיו עצמו שמראים לו איך הוא ביזבז על עצמו יותר מדי מותרות, ואיך הוא הזמין את חבריו לאיזה דבר למרות שהיה להם כסף רק כדי להראות איזה ג'נטלמן, ועוד מיני הוצאות שהוציא האדם שאינו לצורך, ואם כן חוזרת אותה שאלה למקומה מדוע אינו עזר לעני, וזה שאמר הפסוק בתהילים "אוכיחך ואערכה לעיניך" היינו שיוכיחו את האדם ויעריכו אותו לעיניך היינו לפי איך שאותו אדם התנהג.