בכל יהודי יש שלהבת

את החשיבות של זמירות השבת ואת הערך הרוחני וההשפעות שלהן על כל יהודי - אפשר ללמוד מהסיפור שסיפר הרה"ג רבי גואל אלקריף שליט"א, סיפור מופלא ומרתק מעין כמוהו ממנו אפשר ללמוד על הכח של שיר אחד של כיסופין לקב"ה.
המעשה התרחש עם אברך שהתחתן, ומכיון שרכישת דירה במרכז הארץ עולה פי כמה וכמה יותר מאשר בצפון, החליטו בני הזוג לקנות דירה בחיפה.
לפני שהוא התחתן, כאשר הוא היה גר במרכז הארץ, הוא היה לומד עם בחור צעיר, והיה מחזק אותו. לאחר חתונתו, הוא התקשר לבחור שהיה לומד איתו והתעניין בשלומו. הוא שמע שהבחור שבור, אין לו חשק לכלום והוא לא מצליח להתמודד. ברגע שהאברך עבר לחיפה זה גרם לו לרפיון ולמצב רוח ירוד.
האברך ניסה לעודדו, הוא הבטיח לו שהוא יבוא ללמוד איתו מידי פעם, אך הבחור לא התעודד. הוא הבין שהבחור כל כך שבור ולכן הוא הציע לו שיבוא אליו לחיפה. הבחור עלה על האוטובוס ונסע אל האברך לחיפה.

שם בחיפה בשעות הערב העיר ריקה ושוממת ואנשים הולכים לישון מוקדם. האברך טייל עם הבחור, ניסה לעודדו, טפח על שכמו, אך הוא היה שבור בכזאת רמה שהוא לא הצליח לעודד ולרומם אותו. האברך הרגיש שאין עם מי לדבר, הבחור לא חייך אפילו פעם אחת במהלך המפגש.
אמר האברך לבחור:
אני חסיד קרלין. ר' אהרן הגדול מקרלין חיבר שיר לכבוד שבת לאחר שקיבל הוראה מרבו המגיד ממעזריטש. שמו של השיר הוא: 'י-ה אכסוף'. משמעותו של השיר, אני כוסף ומתאווה להתקרב להשם יתברך, ויש שם מספר בתים. הציע האברך לבחור: בוא ונשיר ביחד י-ה אכסוף, ריבונו של עולם, אנחנו משתוקקים נשמתנו נכספת לצאת אליך.
מיד כשהאברך התחיל לשיר את השיר - הבחור התחיל לחייך, השיר פתח לו את הלב. הם שרו את השיר ברגש ובהתלהבות, תוך כדי שהם שרים לפתע הם רואים איש שמסתובב בלחץ סביבם. דמעות עמדו בעיניו והוא ניגש אליהם ושאל אותם בהתרגשות:
"האם אפשר להקליט אתכם?"
"אני מאוד מאוד רוצה להקליט".
"איזה שיר?" שאלו אותו.
"את השיר שמקודם שרתם" ענה להם.
"מדוע אתה רוצה להקליט?" שאלו אותו.
"בואו ואספר לכם". והאיש החל בסיפורו האישי:

אני עברתי לגור בחיפה יחד עם הורי. אמי היתה ילידת העיר קרלין, בביתה היו שרים כל שבת את השיר 'י-ה אכסוף'. כל שבת היו שרים את השיר הנפלא הזה, וכשהם היו שרים את השיר הזה בכל שבת קודש זה היה  ברגש ובחדווה ממש.
"כאשר אמי עלתה עם משפחתה לארץ היא קיבלה את ה'פנקס האדום', קיבלה דירה בחיפה, ועזבה את הרוחניות, התורה ואת היראת שמים. הכל התפורר והתנדף ברוח ולא נשאר לה כלום  מהתורה והמצוות. אך לאמי היתה הנהגה אחת שעליה לא וויתרה. כשאני ואחי היינו ילדים קטנים, אמי ע"ה היתה שרה לנו שיר, במקום שירי ארץ ישראל או שירים טיפשיים שאין קשר בין מילה אחת לשניה, אמי היתה שרה לי ולאחי את הניגון 'י-ה אכסוף'. אמא שלי נפטרה לפני הרבה שנים, אך הניגון הזה נחקק בעצמותי ומאוד מרגש אותי לשמוע אותו".
"עדיין אנו לא מבינים למה רצית להקליט את הניגון?" שאלו אותו האברך והבחור

"יש לי אח שנמצא במחלקה האונקולוגית בבית הרפואה רמב"ם שבחיפה", ענה להם האיש, "והאח הזה הוא חולה סופני, הוא עומד למות ויש לו רק מספר ימים לחיות. אני יודע ללא שום ספק, שאם יש משהו שיכול לשמח את אחי לפני מותו זה רק הניגון הזה ששמענו מאמי ע"ה".
"למה לך להקליט? בוא נזכה יחד במצוות ביקור חולים", אמרו לו האברך והבחור פה אחד.
הם הלכו שלושתם לבית הרפואה וראו את החולה שוכב שם ומחובר לצינורות מכף רגל ועד ראש. ואז הם מתחילים לשיר את הניגון י-ה אכסוף ואומרים: "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך". הם שרו ברגש ובהתלהבות. לפתע, פרץ החולה בבכי והתרגש. הוא סימן להם בידו שהוא מודה להם מקרב לב שהחזירו אותו לשירה של בית אמא.

הם יצאו מבית הרפואה והלכו לכיוון תחנת האוטובוס, והנה פתאום הם רואים את אותו יהודי מבוגר אחיו של החולה הסופני רץ אליהם ואומר להם: אחי נפטר! אבל במקום למות עם כדורגל הוא נפטר עם שיר שכולו כיסופים לריבונו של עולם.
מדהים לחשוב על כך שאמו היתה אשה שפרקה עול, לא שמרה שבת, לא פסח וגם לא יום כיפור, גרה בחיפה וילדיה חילונים גמורים שלא חונכו בדרכי התורה. זהו כוחו של שיר אחד בקדושה שאפילו קירות הבית סופגים קדושה כזו.