מעלת הויתור

על מפתן ביתו של הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, עמד אורח מכובד ובפיו שאלה לא שגרתית. היה זה הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל שהגיע וסיפר, כי הוצע לו למלא את מקומו של מגיד שיעור ומרביץ תורה נודע, אשר ייעדר לתקופת מה. אלא שהוא חושש ששומעי שיעוריו של אותו מרביץ תורה ייהנו יותר משיעוריו שלו, ושוב לא ירצו שרבם הקבוע ישוב למשרתו...
רבי יחזקאל שמע את השאלה, והבחין בתעצומות הנפש של שואלה. מחד גיסא - מה יכול להיות יותר טוב מלמלא מקום בהרבצת תורה, ואולי יותר מכך - יתכן שהדבר יהפוך למשרה קבועה! מאידך גיסא - מה יהא על מעמדו של הרב הקבוע? ובכן, האם ניתן לדרוש מרבי שלום לוותר על מילוי המקום עקב החשש למשרתו של הרב הקבוע?

ואז השיבו רבי יחזקאל דברים נוקבים, שכדאי שיעמדו לנגד עינינו כל הימים: 'מקובלני איש מפי איש עד אליהו הנביא זכור לטוב', אמר רבי יחזקאל במילים חדות וברורות, 'שמוטב שבית המקדש לא ייבנה אם יש חשש כי אדם ייפגע, ייעלב או יתבייש, כתוצאה מזה. מטרה עילאית ככל שתהיה לא מקדשת את האמצעים, אם הם כרוכים בחשש פגיעה או עלבון ביהודי אחר!'
רבי שלום שמע את הדברים הברורים, והודיע כי הוא נמנע מלקבל את המשרה. וסיפור זה, המופיע בספר 'אדרבה', מעלה מסר בוהק וברור: גם כשעוסקים במטרה רוחנית, גם שפועלים למען משימה חיובית, יש לבדוק היטב אם איש לא נפגע, יש לוודא שלא יוצאת תקלה פוגעת מתחת ידינו!

אם יש שאיפה שמאחדת את כל היהודים באשר הם, היא הציפיה לגאולה השלימה. זקנים עם נערים, אברכים לצד עמלים לפרנסתם, עשירים ועניים, בריאים וחולים, כל אחד מאיתנו נושא עיניו פעמים רבות ביום ומקווה ומייחל לשמוע את פעמי משיח, המבשרים על הגאולה האמיתית. לכל אורך החיים, יהודים מתמודדים עם קשיים ונסיונות, בעיות והתמודדויות, ומה שמחזיק אותנו - היא התקוה והתפילה, הציפיה והכמיהה, לזכות לגאולה.
האמת היא, שמילוי השאיפה הזו הוא בידינו, בידינו ממש. קרוב אלינו הדבר מאוד, אנחנו מסוגלים להביא את הגאולה. זה לאו דווקא בפעולות גדולות ומאומצות, ממש לא בהכרח שזה דורש הרבה כסף או משאבים. כל אחד מאיתנו, באינספור רגעים קטנים ושגרתיים, פשוטים ויומיומיים כאלה, יכול לעשות את המהפך ולהביא את הישועה.

התגלית הזו נחשפת בפרשת השבוע ויצא, המספרת בהרחבה על הויתור האצילי, המיוחד, יוצא הדופן והעצום, של רחל אמנו. היא היתה אמורה להינשא ליעקב אבינו, לזכות להעמיד עמו את 12 השבטים של עם ישראל. יעקב ידע שלבן רמאי, חשש כי חמיו הרשע עלול לעשות לו תרגיל, ולפיכך סיכם עם רחל סימנים ברורים, כדי שיידע שזאת היא. אך משראתה רחל כי אכן אביה עושה תרגיל אשר לא ייעשה ושולח את אחותה במקומה - עמדה רחל וגילתה לה את הסימנים, כדי שלא תתבייש.
כדאי להתבונן ולהבין: כל ימיה שאפה רחל להינשא ליעקב. היא ידעה שעמו תקים את ביתה, זה עתידה, עמו היא אמורה להעמיד את עם ישראל. רחל ציפתה וייחלה לרגע הזה, שבע שנים עבד יעקב בבית אביה, כשהיא יודעת שמטרת עבודתו היא להגיע לרגע הגדול בו היא תזכה להיות רעייתו של יעקב אבינו, בחיר האבות.

ובדיוק ברגע הגדול והמרגש הזה בחייה, מתרחשת תפנית כה אכזרית, ואביה הרמאי מכניס את לאה במקומה. היא יכולה למנוע זאת, יכולה לשמור את הסימנים המוסכמים בליבה ולשמור על עתידה המובטח. אבל אחותה תתבייש ותיכלם, אחותה לא תצליח לכבוש את חרפתה - ולכן היא העדיפה לוותר על זכותה וגורלה להינשא ליעקב אבינו.
זהו רגע התלבטות שאין דומה לו, קושי שקשה לעמוד בו. ודווקא לכן הוא מזכה במתנות חסרות תקדים, כמו המתנה בה זכתה רחל: המדרש חושף, כי הקדוש ברוך הוא אומר שגאולת בני ישראל תהיה בזכות הויתור האצילי של רחל. 'יש שכר לפעולתך... ושבו בנים לגבולם' - עם ישראל ייוושע בגאולה השלמה, הודות לויתור האצילי והנפלא של רחל למען אחותה!
בדברי המדרש הללו, אנו מגלים את המפתח, הקוד הסודי שמפצח את כספת הגלות. אכן, היא כה קשה וארוכה. עול הגלות הוא כקירות בטון יצוקים, פלדה כבידה שקשה לפרוץ. אך יש לגלות הזו קוד סודי. הקוד הסודי שמפצח את הגלות ומביא לגאולה - הוא הויתור, המסירות וההקרבה למען הזולת, למנוע ממנו כל פגיעה, לוותר על שלנו לטובת אחרים!

ולכולנו יש רגעים כאלה. בפעם הבאה שניתקל ברגע קושי כזה, נזכור ונתבונן כי זהו רגע בו אנו יכולים לעשות שימוש בקוד הסודי של הויתור, כדי להניע מהפיכה עולמית. אלו רגעים בהם אנו מבחינים כי מחלוקת עלולה להתלקח, אנו חשים כי אדם עלול להיפגע, אנו רואים כי מתקרבת קטסטרופה של מריבה ומלחמה בין אנשים. ויתור שלנו יכול להציל את המצב, לשנות את התמונה, להפוך את סכנת המחלוקת והפגיעה לקוד סודי שמביא גאולה וישועה.

הבה נחפש את הרגעים הללו, ונסתער עליהם בכל הכח. לפעמים מדובר בעוול מקומם שנעשה לנו, לפעמים הצד השני כל כך לא צודק עד שקשה להישאר שווי נפש בפניו. הצדק איתנו, אך עדיף להיות חכמים: לנצל את ההזדמנויות הללו לויתור. להרבות שלום ואחווה, אהבה ורעות. לוותר על שלנו, על זכויות שמגיעות לנו, על הכבוד שלנו, על הפגיעה בשמנו הטוב. לוותר כדי שהויתור שלנו יביא עמו שלום ושלווה, ויקרב את הגאולה השלימה!
זה יכול להיות בתור למכולת, במסלול הכניסה לחניון, בין שכנים לבנין ובין אחים במשפחה. רגעי המתנה הללו מחכים לנו בבית הכנסת, בעבודה, ברגעים הכי פשוטים ביום יום. ככל שנשכיל לנצלם, לוותר בהם, להתמסר למען זולתנו בויתור אצילי לכבודו ולמענו - כך נזכה לקרב את הגאולה ולהחיש את ישועתנו שלנו, ושל כל בית ישראל!