האושר האמיתי של החיים

אדם שלומד תורה, התורה הקדושה בונה אותך, אתה אדם אחר, אתה יצירה אחרת, שובר יצרים, שובר תאוות, שובר הרגלים, שובר מידות, הולך ובונה את עצמך להיות אדם השלם, שלם בתורה, שלם ביראה, שלם במידות. תראו לי אדם ברחוב היום, אפילו בכנסת תראו לי, תראו לי בכנסת אדם שעובד על המידות שלו, אין דבר כזה הרי לכל אדם יש לו מידות רעות, גאווה, קנאה, תאוות ממון, תאוות אכילה, לא חסר דברים? הישיבות הקדושות זה בית חרושת לבני אדם, כאן זה בית חרושת שנכנס זכוכית יוצא יהלום, פה עובדים על מידות, שוברים הרגלים, בלי תורה הקדושה אי אפשר לשבור מידות, אי אפשר לשבור הרגלים. פה פעם בשבוע באים לשמוע דרשה, איך פושטים צורה ולובשים צורה, איך משתנים מן הקצה לקצה, פעם בשבוע אז מה עם התלמידים שנמצאים פה בישיבה כל היום לומדים תורה, כמה משתנים, כמה מתקנים אז איך אפשר לדרוש מאחד בכנסת, שר או אפילו ראש ממשלה, ראית פעם ראש ממשלה גאוותן שנהיה עניו? אין דבר כזה, לא שייך דבר כזה, אין לו אותו כוח, גם אם הוא ירצה הוא לא יכול. בלי תורה אי אפשר לשבור מידות. אדם שברחוב הוא קנאי, מיום ליום הוא נעשה קנאי יותר, אדם גאוותן, מיום ליום הוא נעשה גאוותן גדול יותר, יש לו תאוות ממון זה הולך וגובר אצלו עד יום המיתה, תאוות נשים הולך וגובר עד יום המיתה, תאוות אכילה עד יום המיתה, הולך ומתגבר, לא נמצא בעולם החילוני וכל העולם כולו, אדם שיש לו מידות רעות, שהוא יכול לעקור אותם ממנו רק בעולם התורה, למה כי אין בעולם כלים, אין להם כלים לשבור מידות רעות, לשבור תאוות רעות, לשבור הרגלים. הפוך, הם מיום ליום ממציאים כלים איך להגביר תאוות, איך להגביר יצרים, איך תהיה יותר בהמה, איך תהיה יותר חיה, זה מה שהם עושים.

אין דבר בעולם שמקשר את האדם לה' יתברך כעסק התורה הקדושה. כמו שאומר הזוהר הקדוש, "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא", "מאן דקריב לאורייתא קריב לקודשא בריך הוא, מאן דרחיק מאורייתא רחיק מקודשא בריך הוא". הקב"ה והתורה וישראל הם אחד, מי שקרוב לתורה הקדושה הוא קרוב לבורא עולם, מי שרחוק מהתורה הקדושה הוא רחוק מבורא עולם. יש מד, יש מידה, אדם יכול לדעת אם הוא קרוב לקב"ה או לא, הלב נקי, הלב לא נקי, תעשה מצוות שום דבר, מה שמודד את האדם כמה הוא קרוב לקב"ה, כמה אתה קרוב לשיעורי תורה, כמה אתה עמל בתורה יותר, כמה אתה הולך לשיעורי תורה יותר, זה המידה כמו שאומר הזוהר הקדוש שגם אם האדם יעשה מצוות יומם ולילה אבל הוא לא לומד תורה לעולם, הוא לא פותח ספרי תורה, הוא לא הולך לשיעורי תורה, הקב"ה אומר צא ממחיצתי, אני לא רוצה לראות פניך, למה? כל מה שאדם נברא, כל מה שאדם בא לעולם זה ללמוד תורה. "כי נר מצווה ותורה אור", תלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה. יש אדם שהולך לשיעורי תורה ופתאום באותו יום יש לו אירוע או כמו שמוצאי שבת יש משחק גמר, חצי גמר או לא יודע גומרים על כולם, פעם מישהו דיבר איתי מהקהל, חבר'ה שבאים לפה כל שבוע, יום אחד אמר לי שהוא לא מגיע כי יש היום גמר, התורה הקדושה תובעת, הכדורגל חשוב יותר ממני? שאלתי אותו של מי הגמר, הוא אומר לי, משחק של גויים, גויים משחקים כדורגל זה יותר חשוב מלימוד תורה שלי? אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, אתה הולך מפסיד שיעור תורה, תורה שמלאכי השרת כבדו אותה, תורה שכולה סודות ורמזים נעלים, תורה שמקדשת ומצחצחת את הנשמה של האדם, גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, הולך להקריב בשביל דברים בטלים?

מה ההבדל בין אדם שלומד תורה ליהלומן או לכל בעל מקצוע אחר, אצלנו התורה היא מטרה, זה מטרה בחיים, זה לא אמצעי, כל בן תורה, כל תלמיד חכם כל מטרתו בחיים זה כמה שיותר להתקדש בקדושת התורה, כמה שיותר לעמול בתורה, כמה שיותר תלמיד חכם ובקי בחדרי התורה, בגמרא, ש"ס, פוסקים, ראשונים ואחרונים, בקי גדול בחדרי התורה זה המטרה כל החיים עד מאה ועשרים. האם יהלומן המטרה שלו זה יהלומים? או פועל בבניין המטרה שלו לבנות בניינים?  או נהג מונית שהמטרה שלו לנהוג בכבישים? המטרה שלו זה כסף, כולם המטרה שלהם זה כסף, אם אני אבוא ליהלומן ואומר לו, כמה אתה מרוויח ביום, מאה דולר? בוא אצלי הביתה כל יום שעה ביום, תגזור ניירות ותקבל חצי מיליון דולר הוא יעשה לי מי שברך, הוא עוזב את היהלומים, הוא עוזב את המונית, עוזב את הכל והוא רץ אליי. כל מקצוע בעולם אדם יעזוב וירוץ, תן לי חצי מיליון דולר, למה? הוא לא מחפש את העבודה, הוא מחפש את המטרה של העבודה, את התכלית של העבודה שזה הכסף. בן תורה, בחורי ישיבות, אברכים נשואים איזה מסירות נפש, מקבלים אלף חמש מאות שקל בחודש, אלף שש מאות בחודש, תראה מה הם מקבלים, הם יכולים לעשות בריתות וחופות – אבל לא, הם יושבים ללמוד, יושבים עמלים בתורה, למה? אין דבר בעולם שנותן לאדם אושר ושמחת חיים וסיפוק פנימי כמו לימוד תורה, אדם שלא לומד תורה גם אם יהיה לו כל הכסף והזהב שבעולם אושר לא יהיה לו.ראיתם פעם יהלומן בגיל תשעים? מישהו ראה צבעי בגיל תשעים? מישהו ראה פעם עובד מוסך בגיל תשעים? פגשתם פעם בגיל שמונים? אבל פגשתם פעם תלמיד חכם בגיל מאה שלומד תורה, לומד גמרא, לומד זוהר, לומד קבלה! פוגשים צדיקים בגיל מאה ועשר לומדים תורה. ראיתם פעם מישהו בגיל מאה לומד אלגברה? ראיתם פעם דבר כזה? אבל התורה שלנו "עוד ינובון בשיבה", עד גיל מאה ועשרים אתה עם הגמרא, עם המשנה, עם החומש, עם הקבלה, עם הזוהר עד יום הפטירה. התורה הקדושה שלנו, עד שיבה אתה איתה, עד הרגע האחרון שנושמים - איזה סיפוק, איזה אושר.