משנה יד

הקדמה למשנה:
רבי אלעזר המודעי היה מעיר מודיעין (עירם של החשמונאים), והיה דודו של בר כוכבא שהיה בתקופת רבי עקיבא שחשב את בר כוכבא למשיח.
ומסופר בתלמוד ירושלמי שאדריאנוס קיסר צר על העיר ביתר שלוש שנים וחצי, ורבי אלעזר היה יושב עם שק ואפר ומתפלל כל יום ואומר "רבון העולמים אל תשב בדין היום", ומחמת תפילות של רבי אלעזר אדריאנוס לא היה יכול לכבוש את העיר, עד שכבר רצה אדריאנוס להסיר את המצור מהעיר וללכת, ובא לפניו גוי אחד ואמר לאדריאנוס אל תלך אני אמסור לידך את העיר, הלך הגוי ונכנס לעיר דרך ביב השופכין של העיר (ולא יכל להיכנס דרך שער העיר כיוון שהיו שם שומרים), וראה את רבי אלעזר מתפלל, ניגש אליו ועשה את עצמו כאילו לוחש לו איזה דברים באוזן, ראו אותו בני העיר את הגוי והביאו אותו לפני בר כוכבא, שאל אותו בר כוכבא מה אמרת לרבי אלעזר ומה הוא אמר לך? ענה לו הגוי שרבי אלעזר אמר לו שהוא רוצה להסגיר את העיר לאדריאנוס ולעשות שלום איתו, בר כוכבא קרא לרבי אלעזר ושאל אותו מה אמר לך הגוי? אמר לו רבי אלעזר איני יודע מה הוא אמר לי משום שהייתי מרוכז בתפילה, שאל אותו בר כוכבא ומה אמרת לו? ענה לו רבי אלעזר לא אמרתי לו כלום, התמלא כעס בר כוכבא ובעט ברבי אלעזר והרגו, מיד יצאה בת קול ואמרה "הוי רועי האליל, חרב על זרועו ועל עין ימין, זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה", אתה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרועם של ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועך תיבש ועין ימינך תכהה, ומיד נלכדה העיר ביתר ונהרג בר כוכבא.

ביאור המשנה:
רבי אלעזר המודעי אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
המחלל את הקדשים - יש הזה שני ביאורים, הביאור הראשון המחלל היינו זה שמפיל מום בקורבנות, הביאור השני המחלל היינו שנוהג בהם מנהג בזיון ומנהג של חול, כמו המעשה באחד שהיה מכבד את עצמו והיה כורך על ידו בגד כדי שלא תיטנף ידו בשעת ההקרבה.
המבזה את המועדות – יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון שעושה מלאכה ביום טוב או שנוהג בו באכילה ובשתיה כמו יום חול, הביאור השני הכוונה לחול המועד שמבזה אותו ואומר שאין בימים אלו קדושה כל כך ולכן עושה בה מלאכה אפילו שאינה דבר האבד.
המלבין פני חברו ברבים - מי שמבייש את חברו, והטעם שאמרו "מלבין" משום שאדם שמביישים אותו הוא נהיה אדום, ואחר כך הדם הולך והוא נהיה חיוור ולבן.  
המפר בריתו של אברהם אבינו - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון מי שלא מל את עצמו, היינו שהוריו לא מלו אותו והוא גדל ורואה שלא עשו לו ברית מילה, ואינו רוצה למול את עצמו, הביאור השני מי שמושך את העור כדי שהוא לא יראה מהול שאז העור יכסה את ראש הגיד, ואמר כאן אברהם אבינו משום שזה המצוה ברית מילה ה' יתברך אמר אותה בפעם הראשונה לאברהם אבינו, וה' יתברך אמר לו שאת כל זרעך תמול, לכך נקראת על שמו.
המגלה פנים שבתורה שלא כהלכה  - יש בזה שלושה ביאורים, הביאור הראשון זה שמפרש את הפסוקים לא כמו שכתוב, וכגון שרשום בתורה "ומזרעך לא תתן להעביר למולך" שהוא מפרש שאסור לבוא על גויה, שזה אינו פשוטו של מקרא, הביאור השני שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא ובשאט נפש ואין לו בושת פנים, הביאור השלישי כמו מנשה שהיה מבזה דברי תורה, שהיה אומר מה צריכה התורה לרשום את הפסוק הזה ומה צריך לדרוש אותו, כגון "ואחות לוטן תמנע" או "וילך ראובן", אלא דברי סתם הם ומשה רבנו כתב זאת מעצמו.
אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא - ודווקא שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה הרי אין דבר שעומד בפני התשובה.

מעשה שהיה:
מסופר על רבי חזקיהו מדיני (היה רבה הראשי של העיר חברון ומחבר סדרת הספרים "שדי חמד"), שבצעירותו לא היה מצטיין כל כך בכשרונות והיה תלמיד רגיל, והנה בהיותו אברך צעיר לימים לבד בכולל שהחזיק גביר מסוים, ואחד האברכים קינא ברבי חזקיהו בגלל שהוא היה שקדן, ולכן יזם עלילה על רבי חזקיהו, אותו אברך הלך למנקה הערביה שהייתה בבית הגביר, והביא לה כסף כדי שתאמר שכל בוקר כאשר היא מגיעה לנקות את בית המדרש רבי חזקיהו מדבר וצוחק עימה ומפתה אותה לעבירה, ואכן בוקר אחד הגיעה המשרתת בבוקר והתחילה לצעוק בקולי קולות והאשימה את רבי חזקיהו בהתנהגות בלתי צנועה, ומיד התקהל שם הרבה קהל ורואים איך שהמשרתת צועקת ומאשימה את רבי חזקיהו שניסה לתפוס אותה וכדומה, והיה שם חילול ה' נורא, ורבי חזקיהו לא יכל לשאת את הבושה והחרפה ולכן ברח מהמקום, הגביר שמע את כל הסיפור ולא האמין שרבי חזקיהו עושה דבר כזה, ולכן פיטר את המשרתת הערביה.
לאחר תקופה מסוימת המשרתת הערביה באה לרבי חזקיהו והתחילה לבכות לפניו שימחל לה, והיא מצטערת ואין לה כרגע שום עבודה וכל כספי השוחד שקיבלה אזלו, והיא אמרה לרבי חזקיהו שיהא תלך ותפרסם ברבים את כל הסיפור ושזה היה עלילת שוא, והיא תאמר את שמו של האברך שפנה אליה וששיחד אותה, וביקשה ממנו שאחר שתטהר את שמו שילך לגביר ויבקש ממנו שיחזיר אותה לעבודה כי אין לה כסף, באותם רגעים מספר רבי חזקיהו היה לו התלבטות קשה, מצד אחד הנה שמו הטוב יכול להתנקות והכל יבוא על מקומו בשלום, מצד שני הרי יצא מזה חילול ה' גדול שידברו על אותו אברך שעשה זאת, והוא יתבייש ברבים ויהיה לו צער גדול, ויש חשש שגם הגביר יעיף אותו מהכולל, ובסוף החליט רבי חזקיהו ואמר למשרתת שהוא מוכן לדבר עם הגביר שיחזיר אותה לעבודה, אולם אני אוסר עליך בתכלית האיסור לספר למישהו על כל המאורע והשוחד, באותה שעה שקיבלתי את ההחלטה הקשה אומר רבי חזקיהו הרגשתי איך כל מעיינות החכמה נפתחים אצלי.
ורואים מסיפור זה כמה גדולי ישראל נזהרו מלהלבין אדם מסוים אף על פי שהם בעצמם נפגעו, העיקר שיהודי לא יתבזה.