משנה יח

ביאור המשנה:
הוא היה אומר - הכוונה לרבי יעקב, התנא הקודם שהוזכר שם במשנה.
יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא - הינו שגדול ערכה של שעה בעולם הזה, שעל ידי שאדם עשה תשובה על חטאיו ועושה מעשים טובים, אזי בעולם הזה הוא עולם המעשה, הרווח שלו יותר מכל חיי העולם הבא ששם האדם לא יכול להוסיף שום דבר יותר ממה שצריך לקבל, שכן אם עשה רק מצוה אחת יקבל שכר על מצוה אחת, לכך כל רגע ורגע שאדם נמצא בעולם הזה ומנצל אותו למצוות ולתורה אותו רגע ערכו שווה יותר מהעולם הבא, שכך על ידי כל רגע ורגע האדם מוסיף לו שכר לעולם הבא, ששם הוא רק מקום לקבל שכר.
יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה - כוונת "קורת רוח" היינו נחת רוח, שהכעס והחרון נקרא חמה היינו רוגז, והנחת רוח נקרא קורת רוח שעל ידי כך מתיישבת דעתו, ושעה אחת בעולם הבא של נחת רוח ועונג רוחני, יפה יותר מכל חיי העולם הזה שיש בו תענוגות והנחת והשלוה, שכן כל התענוגים בעולם הזה הם יפסקו לבסוף, שהרי כל הנאה גשמית מסתיימת, אולם תענוגי העולם הבא שהם תענוגים רוחניים שנשמה נהנית בהם נשארים לנצח.

מעשה שהיה:
מסופר על הגאון מוילנא שהיה בוכה לפני פטירתו, שאלו אותו תלמידיו מדוע כבוד הרב בוכה והרי כל ימיו למד תורה בהתמדה, ישן רק שעתיים ביממה ומעולם לא שח שיחה בטלה?! אמר להם הגאון בעודו אוחז את ציציות בגדו: אני בוכה על מצווה קלה שעולה פרוטות בודדות שבעולם הזה אפשר לקיימה בקלות ובעולם הבא כבר אי אפשר לקיימה. בעולם הבא מתענגים על השכר שמקבלים אבל אי אפשר להוסיף עוד שכר, אי אפשר לקיים שום מצווה, מה שהספקנו לעשות בעולם הזה נגמר לנצח נצחים!!!
כמה חשוב להפנים מסר זה, רק בעולם הזה יש אפשרות לצבור עוד ועוד זכויות שהם תענוג לנצח בעולם הבא, אבל בעולם הבא כבר אי אפשר להוסיף אף לא מצווה אחת. העולם הזה דומה ליבשה שמכינים צידה לדרך והעולם הבא דומה לים, מה שארגנו במשך החיים זה מה שישאר איתנו לנצח נצחים.