פסוקי דזמרה חלק א

אחר פסוק ה' מלך וכו', אומרים ברכת "ברוך שאמר" ונוהגים לאומרה מעומד, ומכל מקום זקן או חולה שקשה לו לעמוד רשאי לומר "ברוך שאמר" בישיבה, ולפי דעת רבותינו המקובלים יש לאחוז בתי הציציות שלפניו בשעה שאומר ברוך שאמר, וכאשר מסיים "מלך מהולל בתשבחות" ינשק את הציציות שהחזיק וינחם מידו, ומברוך שאמר ועד שמברך ברכת ישתבח זה נקרא "פסוקי דזמרה".

נשים פטורות מלומר "פסוקי דזמרה", אמנם אם רוצות לומר ממדת חסידות רשאיות לעשות כן, אולם נשים ספרדיות ומעדות המזרח אינם רשאיות לברך בשם ומלכות ברכת "ברוך שאמר" וברכת "ישתבח", משום שיש להם זמן קצוב עד מתי אפשר לברך, ונשים פטורות ממצות שהזמן גרמא, אולם נשים מעדות האשכנזים שרוצות לברך בשם ומלכות ברכת "ברוך שאמר" וברכת "ישתבח" יש להם על מה שיסמוכו.

זמן תחילת אמירת פסוקי דזמרה הוא מעלות השחר (שבעים ושתים דקות זמניות קודם נץ החמה), ונמשך זמן פסוקי דזמרה עד ארבע שעות מתחילת היום, ואם לא אמר "פסוקי דזמרה" וכבר ארבע שעות מתחילת היום, אם הדבר אירע בשוגג או באונס יכול לברך ועד חצות היום, אולם אם עשה כן במזיד אינו רשאי לברך, ובכל ענין ברכת "ברוך שאמר" וברכת "ישתבח" צריך לאומרה קודם שהתפלל שמונה עשרה של שחרית, אבל אם התפלל תפילת שמונה של שחרית ועדיין לא אמר "פסוקי דזמרה", אפילו הוא נמצא בתוך ארבע שעות של תחילת היום, אינו רשאי לברך ברכת "ברוך שאמר" וברכת "ישתבח" בשם ומלכות, אלא יאמר את שאר המזמורים שבפסוקי דזמרה ללא ברכת "ברוך שאמר" וברכת "וישתבח".

אם סיים ברכת ברוך שאמר קודם שהחזן סיים לברך, יענה "אמן" כאשר החזן יסיים את ברכת ברוך שאמר, אולם אם הוא סיים ביחד עם החזן ברכת ברוך שאמר, לא יענה "אמן" אחר החזן, מפני שנראה שעונה "אמן" אחר ברכת עצמו, אבל אם סיים ברכה אחת והשליח ציבור או אדם אחר סיים ברכה אחרת, מותר לענות "אמן" אחר החזן או אדם אחר, מפני שכאן זה אינו נראה שעונה "אמן" אחר ברכת עצמו, מכיוון שהוא מברך ברכה אחרת מחברו או מהחזן.

אם שכח ולא ברך ברכת "ברוך שאמר" והתחיל כבר לומר "פסוקי דזמרה", רשאי לברך ברכת "ברוך שאמר" כל שלא סיים את אמירת "פסוקי דזמרה", ואפילו נזכר באמצע שירת הים, יכול לברך ברכת "ברוך שאמר", אולם אם כבר הגיע לברכת "ישתבח" אינו רשאי לברך ברכת "ברוך שאמר", וכן אינו רשאי לברך ברכת "ישתבח" כיוון שלא ברך על ברכת "ברוך שאמר".

אסור לדבר דיבורי חול מתחילת "ברוך שאמר" עד סוף שמונה עשרה, ואם בדיעבד הפסיק בדיבור אחר ברכת "ברוך שאמר" אינו חוזר ומברך, וכן אם הפסיק בדיבור אחר שסיים ברכת ישתבח או בין הברכות של קריאת שמע, אינו צריך לחזור לברך.  

במסכת ברכות מובא בשמו של רבי אלעזר שכל מי שאומר "תהילה לדוד" שלוש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, והכוונה שמצוה זו מכרעת אבל  משום דבר זה אינו בן העולם הבא, והטעם בזה שעל ידי אמירת מזמור זה יכיר מחסדי ה' ועל ידי כך ישמור את עצמו מן החטא, ועל ידי כך יזכה לחיי העולם הבא, ולכן צריך לכוון בשעה שאומר מזמור זה, ובפרט יש לכוון יותר שאומר את הפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" שעיקר מה שקבעו לומר מזמור תהילה לדוד זה משום פסוק זה, ויש לכוון בפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" שה' יתברך הוא זן ומפרנס לכל, ואם לא כיוון בפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" צריך לחזור ולאומרו שוב בכוונה, ואם כבר סיים את המזמור של "אשרי יושבי ביתך" ונזכר שלא כוון בפסוק "פותח את ידיך וכו'", יחזור יאמר את הפסוק "פותח את ידיך וכו' בכוונה וימשיך כסדר, אולם אם כבר התחיל במזמור שאחריו, יאמר את הפסוק "פותח את ידיך, ומשביע לכל חי רצון" בין מזמור למזמור ויכוון באמירת הפסוק, ואחר כך ימשיך את המזמור שבא לומר, ואם כבר סיים את אמירת המזמורים שבפסוקי דזמרה, יכוון בפסוק זה כאשר אומרו אחר תפילת שמונה עשרה קודם קדושת ובא לציון ששם אומרים מזמור של "אשרי יושבי ביתך", וכן יכול לכוון קודם תפילת מנחה כאשר אומר "אשרי יושבי ביתך".

ונוהגים כאשר אומרים פסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", פותחים את כפות ידיהם לרווחה, וכתב בבן איש חי שזה מנהג יפה משום שזה פועל דמיוני לקבל את השפע מלמעלה, ויש ובספר מעבר יבוק כתב שיתן צדקה כאשר אומר את הפסוק "פותח את ידיך וכו'", ובספר חרדים כתוב שישא עיניו לשמים כאשר אומר את שני פסוקים אלו "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעתו, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון".

אחר שסיים את הזמירות נוהגים לכפול את הפסוק "כל הנשמה תהלל יה הללויה", ויש בזה שני טעמים, משום שזה סוף פסוקי דזמרה שאמרם דוד המלך, ומפני שי שתים עשרה פעם הללו (עם המילה הללויה) במזמור זה כנגד שתים עשרה חודשי השנה וכופלין עוד הפעם לומר "כל הנשמה תהלל יה הללויה" כנגד חודש העיבור שמוסיפים אחת לכמה שנים לפי החשבון.

אומרים פסוקי "ויברך דוד", ונוהגים לאומרו בעמידה וכן דעת האר"י ז"ל, עד שאומר "אתה הוא ה' האלוהים", שאחר שסיים תיבת אלו יושבים. ומכל מקום זקן או חולה שקשה לו לעמוד רשאי לומר "ויברך דוד" בישיבה,
לפי דעת האר"י ז"ל יש לתת צדקה של שלוש פרוטות כאשר אומר "ואתה מושל בכל", ויתן תחילה שני פרוטות בבת אחת ואחר כך יתן את הפרוטה השלישית, וכתב בבן איש חי שיש בזה סוד, וכן כל פעם שאדם נותן צדקה במשך היום טוב שיתן תחילה שני השלישים (של הצדקה שהוא נותן) ואחר כך את השליש האחרון, וגם תמיד יתן שהוא עומד ויש גם בזה סוד.

אחר שסיים אמירת "ויברך דוד" אומרים שירת הים, וכתבו האחרונים שיש לומר שירת הים בשמחה ובנעימה, כאילו הוא עומד בתוך הים וכאילו עכשיו הוא יצא ממצרים, וזה סגולה לכפרת עוונותיו.

כאשר אומר "מי כמוכה באלים ה'", יש לומר את האות "כ" רפויה, וכאשר אומר "מי כמוכה נאדר בקודש" יאמר את האות "כ" דגושה.

לדעת רבנו האר"י יש לומר גם תרגום של פסוק "ה' ימלוך לעולם ועד", וימשיך "כי בא סוס פרעה".

אחר שסיים שירת הים אומר ברכת "ישתבח", ומנהג הספרדים ועדות המזרח לענות "אמן" אחר ברכת ישתבח של עצמו, וכן דעת רבותינו המקובלים, אולם האשכנזים נהגו שלא לענות "אמן" אחר ברכת "ישתבח" של עצמו, אולם גם למנהגם אם סיים ברכת ישבח עם השליח ציבור או אדם אחר שברך ישתבח, יענה "אמן" אחריו ואין לחוש שנראה שעונה "אמן" אחר ברכת עצמו