עשיית מלאכה בערב שבת

א. העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה והלאה- אינו רואה סימן ברכה.
כלומר שלא יראה סימן ברכה מאותה מלאכה, שאף שירויח במקום זה יפסיד במקום אחר. וזמן האיסור הוא מזמן מנחה קטנה. דהיינו שעתיים וחצי לפני שקיעת החמה בשעות זמניות.

ב. טעם איסור עשיית מלאכה הוא משום כבוד שבת, כדי שהיה פנוי להכנת צרכי שבת. ולכן לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת- מותר כל היום. אבל אם אינו עושה לצורך שבת, אפילו אם אינו עושה להשתכר- אסור. ובגדי חבריו אם הוא לצורך שבת ואינו נוטל שכר- מותר.

ג. לא אסרו אלא מלאכה גמורה, אבל משא ומתן (מסחר) – מותר, וכן פשט המנהג להתיר. ומכל מקום יש להפסיק את המשא ומתן מבעוד יום כדי שיוכל להכין צרכי שבת  ולטבול ולהחליף בגדיו, שאם חכמינו אמרו שיש למעט לימודו בערב שבת כדי שיכין צרכי שבת, כל שכן שיש למעט במשא ומתן לכבוד שבת, והבוטח בה' חסד יסובבנו.

ד. איסור עשיית מלאכה הוא דוקא כשעושה המלאכה בדרך קבע, אבל אם עושה אותה דרך עראי לפי שעה- מותר, ולכן מותר לכתוב אגרת שלומים וכל כיוצא בזה. וכן יש להתיר אפילו כתיבת אגרת של משא ומתן ואפילו שאינו דבר האבד. וכמו כן יש להתיר לכתוב חשבונותיו ולחשוב הוצאותיו. אבל חשבון הכתוב אצלו בפנקס היומי ורוצה לסדרו בפנקס אחר- אסור.

ה. לכתוב ספרים לעצמו דרך לימודו – מותר. וההיתר הוא אפילו אם קובע עצמו לכתיבה, ואפילו שאינו כותב דבר חידוש, כיוון שזה דבר מצוה. אבל אסור לכתוב לחבירו בשכר. ולכן סופרי סת"ם (ספרי תורה, תפילין מזוזות) שכותבים בשכר, יזהרו שלא יכתבו לאחר זמן מנחה קטנה, אלא אם כן צריכים הם עתה לספר תורה או לתפילין או למזוזה, או שהם דחוקים לצורכי שבת שאז מותר להם לכתוב.

ו. איסור עשיית מלאכה לאחר מנחה קטנה הוא דוקא כשעושה מלאכת עצמו, אבל פועל שנשכר אצל בעל הבית, יכול לעבוד גם לאחר זמן מנחה קטנה, אלא שצריך הוא להקדים וללכת לביתו זמן מסוים לפני השקיעה (ושיעור הזמן הוא שיוכל למלאות לו חבית של מים, ולצלות דג קטן, ולהדליק את הנר). ומכל מקום כל זה בדיעבד כשלא התנה אחרת, אבל לכתחילה מוטל על הפועל להתנות עם בעל הבית שלא יעבוד בערב שבת אלא עד זמן מנחה קטנה.

כביסה בערב שבת:
ז. עזרא הסופר תיקן שיהיו מכבסים בגדים ביום חמישי לכבוד שבת. ולא יכבסו בערב שבת, כדי שיהיו פנויים להתעסק בצרכי שבת. ואם מכבסים ביום רביעי גם זה נחשב לכבוד שבת כמו יום חמישי, כי התחלת ההכנה לשבת היא מיום רביעי, מה שאין כן בימים ראשון שני ושלישי השייכים לשבת שעברה ואינו ניכר בהם לכבוד השבת. אבל אם יש הכרח לכבס ביום ראשון שני ושלישי- מותר.
ואם נאנסו ולא כבסו עד ערב שבת- רשאים לכבס בערב שבת.

ח. בזמנינו רגלים לכבס אפילו בערב שבת, כיוון שמכבסים במכונת כביסה, ואין הכביסה מפריעה להכנת צרכי השבת

מלאכה אצל גויים:
ט. מותר לנסוע באניה של קיטור, אשר הקברניט וצוות העובדים שלה גויים, אף על פי שממשיכים לשוט גם בשבת, ואין לאסור בזה משום איסור תחומין. אך יש להמנע מלשוט באניה שהקברניט וצוות העובדים שלה יהודים, אם נוסעים גם בשבת, לפי שהנוסעים נהנים ממלאכת שבת, ובימינו אין שום פקוח נפש בדבר.

י. מותר למסור מכונית בערב שבת לתיקון אצל מוסך של גויים, באופן שכל פועליו גויים, על מנת שיוכל לקחתה חזרה ביום ראשון, כשקצב לו סכום תשלום עבור עבודתו, ובלבד שיש שהות מספקת לבצע את התיקון בערב שבת או במוצאי שבת, ואז אפילו אם הגוי מבצע את התיקון של המכונית בשבת- מותר, הואיל ואינו אומר לו לעבוד בשבת, ויכול הגוי לעשות את המלאכה בערב שבת או במוצאי שבת. ואם מסר את המכונית לתיקון כשהזמן היה מצומצם, ואין שהות מספקת בידי הגוי לבצע כל התיקונים במכונית אלא אם כן יעבוד בשבת, לכתחילה אין לעשות כן, שהרי זה כאומר לו בפירוש שיעבוד עבורו בשבת, ומכל מקום במקום צורך יש להקל בזה, גם אם ישלים את התיקון בשבת. ואחינו האשכנזים מחמירים בזה.

נסיעות בערב שבת:
יא. אין הולכים בערב שבת יותר משלוש פרסאות מתחילת היום. דהיינו זמן של הליכה עד שליש היום, והטעם כדי שיגע למחוז חפצו בעוד היום גדול ויוכלו להכין צורכי סעודת שבת עבורו, בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו, במה דברים אמורים?- כשלא הודיע על בואו, אבל אם הודיע על בואו מראש- מותר ללכת אפילו דרך ארוכה. ויש אומרים שאם רגילים במקומו להכין צורכי הסעודות בריוח, אין נזהרים להקפיד על אורך הדרך.

יב. יש אומרים שהדין המוזכר בסעיף הקודם הוא דוקא בהולך ברגליו, אבל בנוסע במכונית (או רוכב על סוס), נהגו העולם להקל, ומכול מקום צריך ליזהר לכתחילה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב (גם אם הכינו לו את צרכי הסעודה), מפני שכמה פעמים נכשלים על ידי זה ובאים לידי חילול שבת, כי אפילו בביתו (וכל שכן בבית המארח) כשבא סמוך לשבת מוסיפים לבשל בשבילו ומחללים שבת, וגם כמה פעמים יקרה שלא יספיק להגיע לביתו מבעוד יום עד חשכה ממש, וכמה חילולי שבת עלולים לצמוח מכך, ולכן ישים אדם כל זה אל לבו, ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול.