פרשת יתרו

פרשת יתרו היא הפרשה העוסקת במעמד מתן תורה. במעמד גדול זה אמר הקב"ה למשה לומר לעם ישראל "והיתם לי סגולה מכל עמים" ומפרש רש"י "סגולה" אוצר חביב, כמו "וּסְגֻלַּת מְלָכִים" כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות. עוד נאמר שם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". ומפרשים הראשונים "כהנים –שרים וחשובים".

ובמדרש רבה (פרשת כי תבוא פרשה ז) א"ר שמעון בן יוחאי מנין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם א' לא היתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב (שמות יט) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. מעשה בר' שהיה דורש בבית המדרש הגדול וכשהיה מבקש ליכנס לדרוש היה אומר ראו אם נתכנסו כל הקהל. ומהיכן אתה למד ממתן תורה מנין שנא' (דברים ד) באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. ע"כ. הרי לנו דבר נפלא כמה מעלה יש לכל יהודי, שהתורה נתנה לכל ישראל והיו כולם צריכים להיות באותו מעמד נפלא, ואילו היה אחד חסר לא היינו יכולים לזכות לקבל את התורה. וכתב בעל הטורים על הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" אילו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים. ולעתיד לבא תחזור להם שנאמר (ישעיה סא ו) ואתם כהני ה' תקראו.
עוד נאמר בסוף פרשת משפטים "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" ודרשו חז"ל שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשין בו. ע"כ. והסביר ה"בית הלוי" כי אם אומרים נשמע ונעשה, יוצא שכל מטרת ה"נשמע" היא רק בכדי לדעת איך לקיים את ה"נעשה". אולם בני ישראל הקדימו את הנעשה לנשמע, כי מתוך חיבתם לתורה רוצים ללמוד את התורה בכדי לעשות נחת רוח לפניו יתברך בלימוד עצמו מלבד העשיה.
והנה בפרשת בשלח מיד לאחר קריעת ים סוף נאמר "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" ומפרש רש"י: במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין. ע"כ. ושואלים מדוע היה צריך להקדים להם ג' דברים אלו: שבת, פרה אדומה, ודינין. ובפרט שענין פרה אדומה ממש לא היה שייך להם לאותה תקופה.

בחידושי ר' יוסף נחמיה מבאר שמצוות אלו הם נתנו להם כהכנה לקבלת התורה, כי בכדי לקבל את התורה צריך לאדם ג' הכנות אלו. א, אמונה שהקב"ה הוא ברא את העולם, כמו"ש "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ": וזה ענין השבת. ב, את מצוות ה' צריך לקיים אותם כי כך ציוה ה', ואין קיום המצוה תלויה בהבנת האדם. וזו הכנה שניה "פרה אדומה" חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך להרהר אחרי. ולכן חובת האדם להשתדל לעמול להבין את התורה, ולא לנסות להתאים את התורה לשכל שלו או לרוח הזמן ולרוח הסביבה. ג, גם דברים שבין אדם לחבירו זה תורה, ויש לזה משמעות, תורה אינה רק בין אדם למקום, אלא גם בין אדם לחבירו. וזו הדינין שניתן להם.