Written by:
הלכות ומנהגים הנוהגים בערב יום כיפור, פדיון כפרות, מלקות, ריבוי באכילה ועוד.
בתפילת שחרית של ערב יום כיפור אין אומרים וידוי ונפילת אפים, וגם כן אין אומרים מזמור "יענך ה' ביום צרה" (שנמצא אחרי אשרי יושבי ביתך שאחר שמונה עשרה), וגם לא אומרים מזמור "תפילה לדוד" (שנמצא אחר אמירת ובא לציון), ונוהגים לעשות התרה נדרים אחרי תפילת שחרית, ויש כאלו שעושים כבר בלילה שלפני כיפור אחרי שאומרים סליחות.

מנהג פדיון כפרות
נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות בערב יום כיפור "כפרות", היינו שלוקחים תרנגול אחד לכל איש מבני הבית, ותרנגולת נקבה לכל אישה מבני הבית ושוחטים אותם לכפרה, ולאישה מעוברת נוהגים לקחת תרנגול אחד ושתי תרנגולות (כיוון שתרנגולת אחד זה בשביל כפרתה ועוד תרנגול אחד ותרנגולת אחת בשביל העובר כיוון שלא יודעים אם זה זכר או נקבה), אולם אם אין למעוברת יכולת כספית כל כך לקחת שלושה תרנגולים תיקח תרנגולת אחת, וכן אדם שאין לו יכולת כספית לקחת תרנגולים לכל בני משפחתו, יקח תרנגול אחד לכל הזכרים שבבית ותרנגולת אחת לכל הנקבות שבבית, ונוהגים לקחת תרנגולים לבנים.

וסדר הכפרות כך הוא, אם עושה לעצמו את הכפרות לוקח את התרנגול ומסבב סביב ראשו ויאמר "זה חלפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול לשחיטה ילך, ואני יכנס לחיים טובים ולשלום", ונוהגים לחזור על מה שאומרים שלוש פעמים, ואם עושה לאדם אחר יקח את התרנגול ויסובב את התרנגול מעל אותו האיש שעושה בשבילו ואומר "זה חליפתך, זה תמורתך, זה כפרתך, זה התרנגול לשחיטה ילך, ותכנס אתה לחיים טובים ולשלום", (וגם כאן נוהגים לחזור על מה שאומרים שלוש פעמים), ואם עושה לאישה יסובב את התרנגולת מעל ראש האישה ויאמר "זה חליפתך (האות "ת" יאמר אותה בניקוד צירי), זה תמורתך, זה כפרתך, זה התרנגולת לשחיטה תלך, ותכנסי את לחיים טובים ולשלום", (וגם כאן נוהגים לחזור על מה שאומרים שלוש פעמים), וכן יכול לעשות את הכפרות לאדם אחר שלא נמצא לפניו ויאמר "זה חליפת פלוני בן פלונית (היינו שיגיד את שמו ושם אימו של אותו אדם שעושה בשבילו), זה תמורתו, זה כפרתו, זה התרנגול לשחיטה ילך, ויכנס פלוני בן פלונית לחיים טובים ולשלום", (וגם כאן נוהגים לחזור על מה שאומרים שלוש פעמים).
יסובב מתחילה על עצמו, ורק אחר שיעשה את הכפרה על עצמו יעשה לבני משפחתו.

בשעה שעושה את הכפרות יש לאדם להרהר בתשובה, ויחשוב שכל מה שהולכים לעשות לעוף היה ראוי לעשות לו, ועל ידי שהוא חושב ומתחרט על חטאיו ה' יתברך מקבל את תשובתו ומוחל לו.
אחר שעשו את כל סדר הכפרות שוחטים את העוף, וחובה לשחוט אצל שוחט מומחה ירא שמים שהוא בקי בהלכות שחיטה, ועדיף יותר שהוא יאכל את העוף ויתן את דמי פדיון העוף לעניים מאשר יתן את העוף לעניים, כיוון שאם יתנו לעניים את העוף עצמו העני מתבייש, משום שהעניים אומרים אחרי שאותו פלוני השליך את עוונותיו על העוף ועשה אותו כפרה נותן לי לאוכלו, ולכן עדיף יותר שיתן לעניים את דמי פדיון הכפרות ואת העוף יאכל הוא בעצמו.

כיום הרבה מקומות לא נוהגים לעשות בתרנגול כיוון שהעני מתבייש לקבל תרנגול שכביכול מלא עברות, ועוד שכולם נותנים לעני תרנגולים והוא צריך להתעסק עם הכנתו, ועוד יש עוד  כמה בעיות בשחיטה, ולכן עושים כפרות ע"י כסף בשווי של תרנגול, ונהגו לתת ח"י (18 שקלים) שנזכה להכנס לחיים טובים ולשלום. ובכך העני לא מתבייש לקבל את הצדקה ויכול לקנות בקלות אוכל לסעודת מפסקת לפני כיפור וזהו הצדקה הטובה ביותר. ויסובב את הכסף מעל ראשו (או מעל מי שעושה בשבילו), ויאמר את הנוסח שכתבנו למעלה, ובמקום לומר "זה התרנגול לשחיטה ילך" יאמר "זה הכסף ילך לצדקה.." ויחזור על הנוסח שלוש פעמים. לאחר מכן יתן את כסף הכפרות לעניים, ואפשר לתרום מכסף אחר ואח"כ להשתמש בכסף הראשון לחולין. לתרומת פדיון הכפרות לישיבה לחצו כאן!

מצוות אכילה:
יש מצוה לאכול ולשתות ולהרבות בסעודה בערב יום כיפורים, ויש לזה כמה טעמים, יש אומרים כדי שנאכל ונתחזק לפני הצום כדי שנוכל להתענות ולצום ביום כיפור, ויש אומרים משום שכאשר אוכלים הרבה לפני צום התענית למחרת קשה יותר כי הגוף רוצה עוד אוכל ובכך שהוא צם הוא מקיים את "ועניתם את נפשותיכם", ויש אומרים כיוון שאדם אוכל הרבה הוא שבע ואז דעתו מיושבת עליו והוא שמח ובשעה שליבו טוב לו יתן האדם דעתו להתפייס עם חברו בערב יום כיפור.
גם הנשים חייבות במצות אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים.

עיקר מצות אכילה בערב יום הכיפורים הוא ביום, ולא בלילה שלפני ערב יום הכיפורים. לכתחילה צריך לקבוע לפחות סעודה על פת בערב יום הכיפורים כדי לקיים מצות אכילה בערב יום הכיפורים.

מקוה טהרה:
מנהג טוב ויפה לטבול במקוה טהרה בערב יום הכיפורים, וטוב להקפיד שלא יהיה שום דבר חוצץ ולכן יש לגזוז ציפורנים כדי שלא יהיה חציצה מחמת הלכלוך שתחת הציפורנים, ואין לברך על הטבילה במקוה, ויש כמה דעות כמה צריך לטבול יש אומרים שצריך לטבול טבילה אחת, ויש אומרים שלוש, ויש אומרים חמש, ויש אומרים שבע, ואם אינו יכול ללכת למקוה מחמת איזה סיבה ישפוך על גופו כשתים עשרה וחצי ליטר מים, ואפשר לעשות כן על ידי מקלחת שיעמוד תחת המקלחת והברז יהיה פתוח ויפלו עליו מים (ואת שתי ידיו ישים על ליבו ולא בחוזקה), ויעמוד כך חמישים שניות והמחמיר לעמוד כך תשעים שניות תבוא עליו ברכה, ואין הבדל בזה אם שופך על עצמו מים חמים או מים קרים.

מלקויות:
יש נוהגים ללקות שלושים ותשע מלקות אחר תפילת מנחה בערב יום הכיפורים, ואין צריך להכות חזק אלא זה זכר בעלמא כדי שיתן האדם לשוב מהעבירות שבידו ויחזור בתשובה שלמה, וסדר המלקות כך הוא: הלוקה עומד פניו לצפון ואחוריו לדרום, ולא יעמוד ולא ישב אלא יהיה מוטה, והמלקה בשעה שמלקה אומר את הפסוק "והוא רחום יכפר עון, ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו", ויגיד את הפסוק הזה שלוש פעמים, והלוקה אומר את נוסח הוידוי "אשמתי בגדתי וכו'" שלוש פעמים.

הלכות חשובות:
מתפללים מנחה בערב יום הכיפורים בעוד שהיום גדול לפני הסעודה מפסקת, ויתפלל מתוך מחזור של יום הכיפור משום שבמנחה של ערב יום הכיפור מוסיפים סדר הוידוי "על חטא וכו'", והטעם שמוסיפים את הנוסח "על חטא וכו'" בערב יום הכיפורים, משום שחכמים תקנו להתוודות קודם הסעודה המפסקת, כי חששו שמא יארע איזה קלקלה של שכרות או טירוף ולא יוכל להתוודות אחר כך, והרמב"ם כתב שהטעם הוא מפני שיש חשש שמא יחנק בסעודה המפסקת, משום שהשטן מקטרג באותה שעה וחששו שהאדם ימות בלא וידוי, לכן תקנו להתוודות בתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים.

יש מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ביום הכיפורים, ולכן יש לפרוש כמה דקות לפני השקיעה (ונוהגים לפרוש עשרים דקות לפני השקיעה) ולא לעשות שום דבר שאסור לעשותו ביום הכיפורים, (וכידוע יש חמישה עינוים ביום הכיפורים: אכילה, שתיה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה), וכן יש להוסיף מן החול על הקודש ולא לעשות שום מלאכה, ואפילו מלאכה מדרבנן צריך לפרוש ולא לעשותה, וגם לנשים יש מצוה תוספת מחול על הקודש ולכן יפרשו מכל מלאכה כמה דקות לפני השקיעה ויקבלו על עצמם את קדושת יום הכיפורים.

בערב יום הכיפורים מדליקים נרות ומברכים "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים", ואם יום הכיפורים חל בשבת תאמר "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים", וצריך קודם כל לברך ורק אחר להדליק את הנרות, וצריכה האישה לברך גם ברכת "שהחיינו", ולא תברך ברכת "שהחיינו" קודם ההדלקה משום שברגע שהאישה מברכת ברכת "שהחיינו" חלה עליה תוספת יום הכיפורים ואז היא לא תוכל להדליק ולא לעשות שום מלאכה, ולכן תברך קודם "להדליק נר של יום הכיפורים" (ואם חל יום הכיפורים בשבת תברך כמו שכתבנו למעלה "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים"), ותדליק את הנרות, ותחליף את מנעליה ותשים מנעלים של יום הכיפורים ותעשה כל מלאכה אם נשאר לה לעשות, ורק אחר שתשים את כל עיסוקה וכל מלאכתה תברך ברכת "שהחיינו" ובכך היא מקבלת על עצמה תוספת יום הכיפורים ורק צריכה להיזהר לברך ברכה זו לפני השקיעה, אולם אם לא בירכה ברכת "שהחיינו" לפני השקיעה וקיבלה על עצמה מצות תוספת יום הכיפורים בפה (על ידי שאמרה שמעכשיו ואילך היא מכניסה את יום הכיפורים הקדוש) ושכחה לברך ברכת "שהחיינו", יכולה לברך גם בלילה אחר שנכנס יום הכיפורים.