מנהגי ראש השנה

סדר ראש השנה:
מדליקים נרות לכבוד ראש השנה, וצריך לברך קודם ההדלקה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב", ולא יברכו ברכת "שהחיינו" בשעת ההדלקה אלא יכוונו לצאת ידי חובה בברכת "שהחיינו" ששומעים בברכת הקידוש.
מנהג עם ישראל לאכול בשני הלילות מיני מאכלים שיש בהם רמז לסימן טוב שיהיה טוב כל השנה, ולכן נהגו לאכול דלעת, כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רוביא (בלשון ערבית זה לוביא), רימונים, ראש כבש, תפוח בדבש או בסוכר.

אחר שעושים קידוש יטלו ידיים ויברכו ברכת המוציא ויאכלו כזית לחם (27 גרם), ואחר כך יקח תמר שאותו צריך להקדים כיוון שהוא מפירות שארץ ישראל נשתבחה בהם (והם קודמים לרימון, מכיוון שהם יותר קרובים ל"ארץ" שבמקרא) ויברך על התמר "בורא פרי העץ" ויאכל, ואם הוא פרי חדש אצלו שעדין לא אכל אותו יברך עליו גם ברכת "שהחיינו" לפני שאוכל, ואחר כך יקח תמר אחר ויאמר את ה"יהי רצון" שאומרים על התמר.

בברכת בורא פרי העץ שמברך על התמר יכוון לפטור את פירות העץ שעל השולחן וכן גם בברכת "שהחיינו" יכוון לפטור את כל הפירות החדשים שנמצאים לפניו על השולחן, אולם על הירקות שאוכל ושאומר עליהם את ה"יהי רצון" לא יברך עליהם בורא פרי האדמה כיוון שנמצא בתוך הסעודה.

יש נוהגים לאכול מפירות אלו אחר שעושים קידוש קודם נטילת ידיים לסעודה, ואלו שנוהגים כך צריכים לברך לברך גם על הפירות בורא פרי העץ וגם על הירקות ברכת בורא פרי האדמה, וגם יזהרו לאכול פחות משיעור כזית כדי שלא יתחייבו בברכה אחרונה ואז יכנסו למחלוקת אם צריך לברך ברכה אחרונה או לא צריך, ובדיעבד אם אכלו יותר משיעור כזית לא יברכו ברכה אחרונה, ולכך עדיף לנהוג כמו שכתבנו בהתחלה כדי שלא יבואו לידי חיוב ברכה ויטלו ידיים ויאכלו כזית לחם ואז יעשו את כל הסימנים.

סדר הסימנים:
סדר קדימת המאכלים כך הם:1.תמר 2.רימון. 3.תפוח בדבש או בסוכר 4.רוביא 5.קרא(דלעת) 6.כרתי (אם הכרתי אינו מבושל נהגו שלא לאכול אותו כיוון שנהגו שלא לאכול דברים חריפים בראש השנה ולכן יקח אותו ויאמר את ה"יהי רצון" ויניח אותו) 7.סילקא(תרד)(וגם כאן אותו הדבר כמו הכרתי שאם אינו מבושל נהגו שלא לאכול אלא רק לומר את ה"יהי רצון") 8.ראש של כבש או איל ואם לא מצא כבש או איל יקח ראש של בהמה אחרת או ראש של עוף וטוב לקחת עם הראש בשר כבש ולומר "זה זכר לאילו של אברהם אבינו עליו השלום".

יש נוהגים שהגדול של הבית מברך ואומר את ה"יהי רצון" בקול רם ובני הבית שומעים ועונים אמן ויוצאים ידי חובה ומנהג טוב הוא, אולם רשאים כל אחד ואחד מבני הבית לברך בעצמו את הברכות ולומר את ה"יהי רצון" ואינו חייב לצאת ידי חובה בברכתו של בעל הבית ואין בזה שום חשש.

יש נוהגים להקדים ולומר קודם את ה"יהי רצון" שעל הפרי ואחר כך לברך ברכת הנהנין עליו (בורא פרי העץ או האדמה) ואז לטעום מן הפרי, אולם אין לעשות כך לכתחילה אלא יקח את הפרי ויברך עליו ברכת הנהנין (בורא פרי העץ או האדמה) ויטעם ממנו ואחר כך יאמר את ה"יהי רצון" ואז יטעם שוב מן הפרי.

יש נוהגים לטבל את הפת בברכת המוציא בדבש או בסוכר, ובכף החיים (סימן תקפג אות ד') כתב שקודם כל יטבל במלח שלוש פעמים משום שיש טעם על פי הקבלה לטבול את פרוסת המוציא במלח בכל סעודות השנה, ואח"כ יטבול בדבש או סוכר.

מאכלים שונים:
יש נוהגים שלא לאכול אגוז מפני ש"אגוז" בגימטריא "חטא" וגם מפני שמרבה את הרוק וזה מפריע לתפילה, ועל פי הקבלה נוהגים שלא לאכול ענבים שחורים בראש השנה אבל ענבים לבנים מותר ואדרבה סימן טוב הם.
יש נוהגים שלא לאכול בראש השנה דבר חמוץ או חריף או מריר, וכן אפילו לעשות תבשיל מבושל שהוא חמוץ, וכן שלא לאכול פרי שלא נגמר בישולו, אלא אוכלים רק דברים מתוקים לסימן טוב שתהיה כל השנה טובה ומתוקה, ונוהגים לאכול בשר שמן ודברים מתוקים ומכל מקום לא יאכל הרבה עד שימלאו כריסו.

יש נמנעים מלאכול דג בראש השנה משום שמצינו (נחמיה פרק יג' פסוק טז') שהכתוב קורא לדג "דאג" והרי זה לשון של דאגה, אולם יש נוהגים להקפיד לאכול דגים ואומרים עליו "יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים", ואם חל ראש השנה בשבת מנהגו לאכול דגים בכל שבת, לא יבטל את מנהגו ויאכל דגים ויאמר את היהי רצון הנ"ל. 

כל המאכלים שאמרנו שמנהג עם ישראל לאוכלם זה דווקא שהם בכשרות טובה ומהודרת, ולכן יזהר להפריש מהפירות והירקות תרומות ומעשרות לפני החג, וכן יזהר שלא יהיו תולעים וחרקים בירקות, וכן גם לגבי הבשר שיקנה בשר "חלק" ואם אינו מוצא בשר "חלק" עדיף שיאכל עוף או דג.

יזהר שלא לכעוס בראש השנה מלבד האיסור החמור שלא לכעוס כל השנה כולה, בראש השנה זה סימן לכל השנה יזהר יותר, ויזהר אפילו שלא לכעוס ולהקפיד בליבו, אלא יהיה שמח ובטוח בה' עם התשובה ומעשים טובים.