משנה טז

הקדמה למשנה:
רבי שמעון בן נתנאל היה אחד מחמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, והוא היה כהן, והתחתן עם בתו של רבן גמליאל הזקן.
יש גורסים במשנה "הוי זהיר בקריאת שמע" ללא המילה תפילה וכן היא גירסת רש"י ורבנו יונה ורוב הראשונים, ואנחנו כתבנו כמו גירסת הרמב"ם והספרים.

ביאור המשנה:
רבי שמעון אומר - עיין פרק א' משנה ב'.
הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה - הזהיר כאן התנא לקרוא קריאת שמע בזמנה וכן כל תפילה ותפילה שיהיה בזמנה, ולא יפספס את זמן קריאת שמע ותפילה, ולפי שיטת רוב הראשונים שלא גורסים את המילה תפילה, ואם כן הזהיר התנא על קריאת שמע, והטעם שהזהיר בקריאת שמע יותר מהתפילה משום שזמן קריאת שמע הוא יותר קצר מזמן התפילה, שזמן קריאת שמע הוא שלוש שעות וזמן תפילה הוא ארבע שעות, ובתפארת ישראל ביאר שהתנא הזהיר כאן לא על עצם הקריאה שיקרא קריאת שמע ויתפלל בזמנה, שהרי זהו חיוב גמור ואם כן מה החידוש שחידש התנא, אלא כוונת התנא לומר כיוון שקוראים כל יום קריאת שמע וכן מתפללים כל יום, אם כן נמצא שיוכל האדם לידי שלא יכוון באמירתם בגלל שזה שגור על לשונו, לכך הזהיר התנא שהאדם יכוון מאוד בקריאת שמע שיש בה קבלת עול שמים ועול מצוות, ותפילה משום שבזמן הזה האדם עומד מול ה' יתברך.   
וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא - כאשר אדם בא ומתפלל לה' יתברך אל יתפלל כמו דבר שקבוע עליו, אלא יתחנן לה' יתברך כמו עני המבקש בתחנונים ובהכנעת הלב, וכמו עבד המדבר לרבו בכובד ראש ובאימה.
שנאמר "כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה" - התנא כאן הביא הפסוק כדי לומר שאם האדם מתפלל לה' יתברך ברחמים ובתחנונים, אזי ה' יתברך עונה לבקשתו, משום שה' יתברך הוא בעל הרחמים והוא מרחם על מי שצריך רחמים, וזהו הכתוב אומר "כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה", שאפילו אם נגזר על האדם רע על ידי בקשת הרחמים מתבטל גזר דינו של האדם.
ואל תהי רשע בפני עצמך - יש בזה כמה פירושים, הפירוש הראשון הכוונה אל תעשה דבר שלאחר אותו מעשה תאמר על עצמך למה עשיתי דבר זה למה אני רשע, היינו שלא תעשה מעשה לא טוב ואחרי זה תאמר על עצמך שאתה רשע, הפירוש השני אל תהיה בעיני עצמך רשע שאתה לא יכול לחזור בתשובה, ואז אם תבוא לידך עבירה תאמר לעצמך הואיל ואני בלאו הכי רשע אזי מה איכפת לי לעשות עוד עבירה, אלא תסתכל על עצמך מחצה צדיק ומחצה חייב וכל מעשה יכול להכריע את העולם או לטוב או לרע, ותמיד אתה יכול לעשות תשובה.

מעשה שהיה:
מסופר על רבנו משה גלאנטי (רבו של הפרי חדש), שבשנה אחת הייתה שנת בצורת קשה ולא היה שום גשם, והיה חסר מים אפילו לשתות שכמעט שנגמרו הבארות שתיה, ובאותה תקופה הפחה שהיה אחראי על העיר היה איש רשע ושונא יהודים, ושלח מכתב לרבי משה גלאנטי שאם תוך שלושה ימים לא יתפללו היהודים על הגשמים ויביאו גשמי רצון וברכה, הוא יגרש את כל היהודים מירושלים, וסיים הפחה במכתבו שהרי אתם מתפארים להיות עם ה' שאתם קוראים לו "אבינו אתה", והנה עכשיו הראו נא את כוח תפילתכם, ואם לאו הרי אתם מגורשים מן העיר.
רבי משה גלאנטי הכריז על צום ועצרת, וכל היהודים נאספו בבית כנסת המרכזי, וביום השלישי כאשר החמה עמדה לשקוע ציוה רבי משה גלאנטי לכל הקהל לבוא עמו לקברו של שמעון הצדיק, וציוה על כולם ללבוש מעילים של חורף ומגפים גבוהים ולהביא איתם מטריות, מפני שכאשר יחזרו מן הקבר יהיה גשם שוטף ורוח זלעפות, ואכן כל היהודים שמעו לקול רבי משה גלאנטי, אולם בסתר ליבם תמהו שהרי השמש זורחת בכל כוחה ואין אפילו ענן אחד בשמים, אבל משום שכך רבם אמר האמינו לדבריו ועשו מה שביקש עליהם.
והנה כאשר יצאו מן העיר ראה אותם קצין משטרה, ולפלא היה הדבר בעיניו שכולם הולכים עם בגדי חורף ומטריות, ולכן חרה אפו של הקצין והוא ניגש לראש התהלוכה ששם היה רבי משה גלאנטי ונתן לו סטירה על פניו, ואולם הרב לא התייחס כלל והמשיך ללכת, וכאשר הגיעו לקבר שמעון הצדיק כרע רבי משה גלאנטי על ברכיו והתחיל לומר סליחות בדמעות וכל העם שעמו נשאו קולם ובכו על קבר שמעון הצדיק, וכאשר גמרו על הקהל להתפלל התחילו לחזור לביתם, והנה פתאום השמים התכסו בעננים והתחיל לרדת מטר כבד, וכל הקהל פתחו את המטריה שאיתם, וכאשר חזרו והגיעו לתחנת המשטרה יצא הקצין לקראתם ואמר להם, עתה ידעתי כי יש אלוהים בישראל, ובזכותכם באים הגשמים לעולם, ובא הקצין לרבי משה גלאנטי ונפל על רגלי הרב וביקש את סליחתו על שהכלימו וסטר על פניו, הרב אמר לו שהוא סולח לו, והקצין הרים את הרב על ידיו וסחב אותו עד לביתו, והגשם לא הפסיק שלושה ימים רצופים, וכל הישמעאלים והנוצרים הודו בפה מלא כי בזכות היהודים ורבותיהם באו הגשמים, ותפילת היהודים רצויה בפני ה' יתברך, והקצין המשטרה בא לפני הרב ובקש ממנו להתגייר, ורבי משה גיירו, והקצין משטרה נשאר לשרתו כל ימיו.
והנה רואים ממעשה זה את מעלת התפילה, ואיך שה' יתברך משתוק ומתאווה לתפילתם של ישראל.