חג הפסח

בדיקת החמץ:
1. קודם ליל י"ד בניסן צריכים לנקות ולכבד את כל חדרי הבית והחצר בניקוי יסודי, וכן יש לבדוק בכיסי הבגדים וביחוד בכיסי בגדי הילדים ובילקוטי בית הספר שלהם, פן נשאר שם חמץ.
2. מעיקר הדין יכול אדם לסמוך על אשתו שתבדוק את החמץ, אבל לכתחילה נכון שלא לסמוך אלא על אנשים גדולים (מגיל שלש עשרה שנה), כיוון שיש טורח גדול בבדיקה, וחוששים שהנשים יתעצלו ולא יבדקו יפה.
3. אשה שיש לה חמץ ברשותה חייבת בבדיקתו ובביטולו, ועל כן בנות המתגוררות לבדן בדירה משותפת ונשארות שם בפסח, חייבות לבדוק את חדרן בברכה בליל ארבעה עשר בניסן (ולבער למחרת) ויברכו על הבדיקה כדין איש, ואם הן נוסעות לחופשה לביתן, אם נוסעות לאחר י"ד אדר, חייבות לבדוק את החדר בלי ברכה בלילה הקודם לנסיעתן, ואם נוסעות לפני י"ד אדר פטורות מבדיקת חמץ, ויבטלו את החמץ בערב פסח במקום שנמצאות שם. וכל האמור בסעיף זה שייך גם באלמנה וכדומה שיש לה חמץ בביתה.

ביטול החמץ:
4. לאחר הבדיקה צריך לבטל את החמץ. ואם אין האיש בביתו יבטל במקום שהוא נמצא בו, ואם לא ידוע שעושה כן טוב שתבטל אשתו. ואפילו שהוא לא ציוה לה לבטל, ותאמר בביטולה: "כל חמירא דאיכא ברשות בעלי ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (פירושו: כל חמץ שיש ברשות בעלי יתבטל ויהיה בעפר הארץ).

ביעור חמץ:
5. למחרת היום בהתקרב זמן איסור הנאת חמץ צריך לבערו ולשורפו, לקיים מצוות תשביתו שאור מבתיכם. ואף הנשים מצוות על מצות "תשביתו". ולכן אם אין האיש בביתו שהוא טרוד במלאכתו, תזהר האישה לבער החמץ לפני זמן האיסור, והבעל יבטל החמץ ביום י"ד בכל מקום שהוא נמצא, ואם אין הבעל עושה כן תבטל האישה את החמץ ביום י"ד.

מכירת חמץ:
6. יכולה האישה למכור את החמץ של בעלה (באמצעות הרבנות) לגוי, אפילו בלי ידיעתו.

תענית בכורות:
7. הבכורות מתענים בערב פסח, בין בכור מאב ובין בכור מאם, זכר לנס שניצלו ממכת בכורות. ויש מי שאומר שגם נקבה בכורה מתענה. אבל אין המנהג כן, כי התורה לא נתנה קדושת בכורות לנקבה לשום דבר. ומכל מקום אם נקל לבכורה להשתתף בסעודת מצווה בערב פסח בלא טרחה יתירה – נכון וראוי לעשות כן.
8. גם במקומות שהבכורות נקבות רגילות להתענות, מכל מקום אם הבכורה היא מעוברת או מניקה אין לה להתענות, ומיום הלידה עד סוף עשרים וארבעה חודשים נחשב דינה כמניקה, אף על פי שאין התינוק יונק ממנה בפועל.
9. יש נוהגים שאם נולד לאב בן בכור זכר, האב מתענה במקום בנו עד שיגדל. ואם גם האב בכור, האם מתענה במקום הבן עד שיגדל. ויש אומרים שאין לנהוג בחומרא זו בזמנים אלו שירדה חולשה לעולם. ומכיון שנהגו להקל לאכול בסיום מסכת ושאר סעודות מצווה, לפטור עצמם מן התענית. ועל כל פנים אם האמא מעוברת או מניקה פשוט הדבר שאין לה להתענות בשביל בנה הבכור.

ההכנות לסדר:
10. יש להכין את השולחן שיהיה ערוך מבעוד יום, ולסדרו יפה בכלים נאים כפי היכולת, וגם הכוסות יהיו נאים ומהודרים לכבוד היום.
11. יש לבדוק היטב את עלי החסה והכרפס מהתולעים המצויים בהם. וכל אישה שהיא כשרה ומדקדקת במצוות ושלמה בדעתה נאמנת בבדיקת תולעים, אבל מי שאינה מדקדקת בדקדוקי מצוות ואינה דעתנית, אינה נאמנת.

הדלקת נרות:
12. נשים שנוהגות לברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות, מותר להן לענות "אמן" אחר ברכת שהחיינו שבעל הבית אומר בקידוש של ליל פסח ואין בזה חשש הפסק. וכל זה בליל פסח (כיון שברכת שהחיינו בליל פסח באה גם על מצוות מצה ומרור וסיפור יציאת מצרים), אבל בשאר מועדים אין להן לענות "אמן" מחשש הפסק. אולם מכון יותר להודיע לנשים שלא לברך "שהחיינו" בהדלקת נרות של יום טוב.

הלל בתפילת ערבית:
13. מנהג קהילות ספרד בכל תפוצותיהם לגמור ההלל בבית הכנסת בליל יום טוב ראשון של פסח לאחר העמידה של ערבית, ומברכים לפניו "לגמור את ההלל" ולאחריו "יהללוך". וגם הנשים צריכות לגמור את ההלל בברכותיו בליל פסח קודם הקידוש.