התמיכה הנכונה

היה זה כאשר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהה בנסיעה, ועמו נסע דודי, יבלחט"א הרה"ג רבי אליעזר טורק שליט"א. בעת רצון, ציין דודי בהתפעלות כי הגאון זכה במתנת שמים מיוחדת, שככל היוצא מפיו ייעשה, וכל ברכותיו מתקיימות.
נענה לעומתו רבי שלמה זלמן: 'אין בכך כל פלא, וזה בכלל לא 'מופת' אישי שלי, הדבר נתון בידי כל אחד ואחד. פשוט, כל מי שבא לפניי ומזכיר צרה ומצוקה שלו, אני מתמסר לחוש את כאבו, לחוות את מצוקתו, להרגיש ממש מה עובר עליו. כשברכתי בוקעת מתוך התחושה הזו - אין פלא שהיא פועלת בשמי שמים את הישועה הדרושה, כי כשאדם מברך מכל הלב באמת בהרגישו את תחושת המצוקה של זולתו - בורא עולם מסכים עמו ומעניק את הישועה הנכספת!'
סיפור זה, המובא בספרו הנפלא 'אוצרותיהם אמלא', הוא כאלומת אור על הכח הנפלא שיש בכולנו. ככל שנרגיש את העובר על זולתנו, ככל שנחווה את מצוקתם ודאגתם - כך נזכה שברכותינו למענם יתקיימו, ודאגתנו האכפתית האמיתית - תחיש את הישועה הנכספת, ותבשרנו בשורות טובות!

אחד הדברים שכל לב יהודי חפץ בהם באמת ובתמים, הוא להיחלץ לסייע לידיד הנתון בצרה. כל נפש יהודית שואפת לסייע לזולת, לעמוד לימין מכר או בן משפחה, או לתמוך ביהודי הזקוק לעזרה. הרי כל אחד מאיתנו זקוק לפעמים לעזרה, אם בעצה טובה, אם בסיוע פיזי, אם במימון כלכלי, ואם בכל נושא אחר. לכל אחד מאיתנו יש דאגות ומצוקות המעיבות עליו, והוא זקוק לעזרה מאחרים, שבעצם – מאוד רוצים לעמוד לימינו ולעזור לו.
הבעיה היא שלא כולנו יכולים. לפעמים ניתקל בידיד הזקוק לעזרה כספית – אך אין בכוחנו הכספי לסייע. לפעמים ניתקל במי מבני הבית או המשפחה הקרובה הזקוק לעזרה, אך אין בידינו הכישורים והידע המקצועי הרלוונטי. לא פעם ניתקל בשכן או במכר קרוב או רחוק, המתמודד עם בעיה המעיקה עליו, אך אין לנו כיצד לסייע לו. כלומר, עם כל הכבוד לרצון הטוב הקיים בכולנו, פעמים רבות מאוד אין לנו את היכולות, הכישורים או הידע המתאים, כך שהרצון לסייע נותר בגדר רצון בלבד.
הנה תגלית מרגשת ומעוררת מחשבה, שכדאי כל כך להכירה: כל אדם, באשר הוא, גם אם הוא נטול כל יכולת, תבונה או ממון, יכול לסייע לכל יהודי. כן, כל אחד מאיתנו, גם אני ואתה, יש לו במה לסייע, יש לו כיצד לעזור, יש בידו את היכולת לתמוך. ישנה עזרה ייחודית, מקילה מאוד, מרגשת מאוד, מסייעת במאוד מאוד – שהיא בידיים של כולנו.

לעזרה הזאת יש שם, 'נושא בעול עם חברו'. יהודי רואה יהודי אחר מתמודד, דואג, לחוץ או מפוחד – הוא יכול הרב להקל עליו אם רק יטה לו אוזן, יקשיב למה שעובר עליו, יזדהה עם הכאב ויחוש את עומק המתח. כי המצוקה הקשה ביותר היא לחוש בודד מול בעיה, להרגיש לבד מול מצוקה. כשמקשיבים לחבר שבמצוקה, כשמעניקים לו את התחושה שהכאב שלו משותף לעוד אנשים - הדבר מחולל הקלה נפלאה, מעניק כוחות חדשים, ומזרים אנרגיות חדשות.
התגלית הזו נחשפת בפרשת השבוע הנוכחי, כשהתורה מלמדת את המצוה להלוות כסף לעני, ונוקטת בביטוי חריג - 'את העני עמך'. במילה 'עמך' מגלה רש"י משמעות עמוקה, נסתרת ומרגשת: מעבר להוראת התורה להעניק את ההלוואה, יש כאן אמירה שעל המלווה לחוש את עוניו ואת מצוקתו של מבקש ההלוואה, לראות את עצמו כאילו הוא העני ממש!
על כך דרש הסבא מקלם זצ"ל והעלה פנינה נאה ותגלית מרגשת, שלכאורה היה ניתן לחשוב בדיוק להיפך, הרי אם אדם יחוש כעני ממש – שמא ואולי לא ירצה לתת הלוואה, הרי כל הסיבה שהוא נותן את ההלוואה היא רק משום שהוא עשיר ואילו חברו עני? אם כן, מה טעם נדרש העשיר לחוש עני טרם נתינת ההלוואה לעני האמיתי?!

ברם, בהתבוננות זו נחשף סוד יקר, כי אין די בכך שהעשיר מבין את העני. כדי להעניק עזרה מכל הלב, כדי לסייע לזולת עם כל הרצון הטוב – על המסייע לחוש את תחושותיו של מבקש הסיוע, להרגיש ולהזדהות עם ההרגשה של מי שמבקש את עזרתו, וכך ייטיב לשלב בעזרה תמיכה רגשית יקרה ואהובה, שתסייע לעני לא פחות מהתמיכה הכספית בו!
לא תמיד זה קל – כי בחשיבה הרווחת אנשים נוטים להדחיק מחשבות מצוקה של עצמם ושל אחרים. אנשים פחות אוהבים להרגיש ולחוש חוויות לא נעימות, אין ספק שכל לב מעדיף להימנע מתחושה של דאגה, מצוקה, מתח או לחץ העובר על הזולת. אך למרות זאת, זו זכות גדולה ליהודי להקשיב ולהזדהות עם כאב של זולתו, כי הדבר מיקל עליו מאוד מאוד!

וככל שאדם מרגיש וחווה וחש על בשרו את כאב זולתו, ככל שהוא מתמסר יותר להקשיב לו, לשמוע את אנקתו, לחוש את העובר עליו – כך הוא לא רק מיקל עליו בעצם ההקשבה והאכפתיות, אלא גם מסוגל להעלות ברעיונו דרכים ועצות נוספות שיקלו על חברו המתמודד, כי זה נהיה אינטרס אישי שלו!
הבה נזכור זאת, כי בכל עת יהודים סביבנו זקוקים לעזרה. אדם מתקשה בחינוך ילדיו, מתמודד עם מצוקה רפואית, חווה לחץ כספי, או מודאג ממשהו שלא הולך לו כשורה, לכולנו החובה והזכות והיכולת והאפשרות לעמוד לצידו, בעצם ההקשבה, בעצם הדאגה, באמפתיה שנביע, בהזדהות עם הכאב. וככל שנעשה זאת ביתר שאת – כך נזכה להקל מעליו את המשא, ולסייע לו באמת לצאת מצרתו ודאגותיו לחיים שלווים ומאושרים!