פרשת בחקתי

פרשת השבוע כולה מלמדת אותנו על אחד מעיקרי האמונה בשכר ועונש התלויים ב'אם בחוקותי תלכו' או חלילה 'ואם לא תשמעו לי'. התורה מפרטת את שפע הברכה של כלל ישראל הצועד בדרך התורה, ולחילופין עונשי שמים ומידת הדין שישלטו בו אם יפנה עורף לאמונתו ולחובתו בעולמו. אך טבע האדם שאינו חפץ בתוכחה הוא מבקש שלא יטרידוהו ממנוחתו באזהרות על עונשים עתידיים, ורוצה רק שיאפשרו לו לטמון ראשו בחול ולשקוע בחלומות ורודים גם אם דרכו מובילה לתהום.

בספר 'אלה הדברים' הביא מאמר שכתב אותו הגאון ר' אלחנן וסרמן זצ"ל לפני מלחמת העולם השניה. בתחילת המאמר עומד הרב לבאר את 'המשבר הבינלאומי וסיבותיו'. וכך כותב רבי אלחנן כי טבע האדם שאת הצלחותיו הוא זוקף לזכותו, אך את כישלונותיו תולה בחסרונותיהם של אחרים ובגורמים חיצוניים, כך נוהג האדם בפרט, וכך גם נוהגות האומות המחפשות אשמים בצרותיהן ובסבלותיהן. אך השקפת התורה מורה לנו הנהגה אחרת. כאשר השבטים היו במצב קשה הואשמו בחשדות חמורים ועמדו בסכנת רדיפות שהוטלו עליהם על ידי המשנה למלך, מיד אמרו 'אבל אשמים אנחנו' לא רוע ליבו של המשנה למלך או סיבות אחרות, רק אנו הבאנו זאת על עצמנו. לא מקרה הדבר הבינו השבטים והכריזו 'מה זאת עשה ה' לנו' כי ידעו שרק השי"ת הוא מסובב כל הסיבות. ולכן אין לנו לחפש סיבות טבעיות פשטניות קובע רבי אלחנן. שהרי לא הגורמים והמניעים החיצוניים מביאים את המשבר, כי אם להיפך לאחר שנגזר מהשמים כי העולם יסבול ממשבר כלשהו מדיני, בטחוני, או כלכלי, נוצרות סיבות והשתלשלויות שונות שיביאו אותו לעולם. וכאשר אנשים מחפשים את הגורמים הטבעיים של ההתדרדרות הרי הם בכלל היתפאר הגרזן על החוצב בו.

כאן מתייחס רבי אלחנן לנושא עצמו וכך הוא כותב: יש להביט בעיניים פקוחות מהיכן מגיעים העננים המחשיכים את העולם, יש לדרוש את המשמעות העמוקה של המשבר כדי למצוא את הרפואות המתאימות. העולם רואה את המשבר בצורה פשטנית חסר כסף ולכן כולם התרוששו. אך לאחר התבוננות נגיע למסקנה כי הסבר זה הוא חסר טעם, קורה שיחידים מתרוששים ואחרים מתעשרים, ממלכה פלונית יורדת מנכסיה ואחרת זוכה בהם, הכסף נודד מסיבות כאלו ואחרות מכאן לשם ומשם לכאן. אך כיצד יתכן להבין שהעולם כולו מתרושש, וכי הכסף התכלה וחלף מן העולם?
התשובה לכך היא פשוטה: הכסף נמצא, אך הוא טמון וגנוז בידי מיליארדרים פרטיים או בקופות של בנקים ממלכתיים ללא כל תזוזה. אנשים איבדו את האמון איש ברעהו הפסיקו להלוות כסף ולעשות בו מסחר. קיום העולם הכלכלי תלוי בתנועה של הכסף שעובר מיד ליד דרך אלפי ידיים, במסחר הלוואות ואשראי וכיו"ב. כל כוחו של הכסף טמון בכך שהוא מצוי בתנועה, אבל כשהכסף מונח בלא תזוזה, אפילו קיימים אוצרות וסכומי עתק אך חוששים להשקיע אותם ולמוסרם לידי אחרים, איש לא נהנה מהכסף גם לא בעליו. כסף אי אפשר לאכול, או ללבוש, יש לו ערך ותועלת רק כשהוא בתנועה. זהו יסוד הדברים ובזה טמון שורש העוני הכללי והמקיף. ולאחר שעמדנו על כך שהמשבר לא נגרם בשל חוסר כסף' אלא בשל חוסר אמון נשאלת השאלה מדוע אכן נענש העולם דווקא בכך.

ומסיים הר' אלחנן זצ"ל: הנה בדור האחרון הוטל העולם לתהום של כפירה בה' ובתורתו. ובזה טמון הפתרון להבנת המשבר הבינלאומי. העונש היה מעין העבירה, אתם השלכתם את האמונה בבורא העולם, הזנחתם את האמונה בתורה שבה העולם תלוי, ולכן נוטלים גם מכם את האמונה, את האמון ההדדי כדי שאנשים יחושו על בשרם כיצד העולם מתנהל בלא אמונה.