ברכת הריח חלק א

הגמרא במסכת ברכות (דף מג' עמוד ב') דורשת מן הפסוק "כל הנשמה תהלל יה" שמברכים על דבר שהנשמה נהנית בו אף על פי שאין הגוף נהנה בו, וזה ברכה על הריח שכן רק הנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו שהרי לא נכנס לגופו, וחיוב ברכת הריח הוא מדרבנן ורק חכמים הסמיכו את הלימוד על הפסוק "כל הנשמה תהלל יה".
וכשם שאסור לאדם לשתות או לאכול בלא ברכה כך גם אסור להנות מריח טוב בלא שיברך תחילה על הריח הטוב.

1. כשם שבאכילה ושתיה ובשאר המצוות צריך שיהיה "עובר לעשייתן", היינו שקודם צריך לברך ורק אחר כך לעשות את המצוה או לאכול או לשתות, כך גם לפני שבא להריח צריך לברך קודם שיריח, ואם לא ברך קודם שיריח אינו רשאי לברך אחר שכבר גמר להריח, אך טוב שיהרהר את הברכה בליבו, אולם אם יכול לחזור ולהריח שוב מחדש יחזור ויריח ויברך לפני שמריח, ויכוון לפטור גם את מה שהריח מקודם, ואם מסופק לפני שבא להריח אם יש ריח טוב באתו הדבר שבא להריח, או שהוא מסופק אם הוא יכול להריח מחמת שהוא מצונן בשני המקרים הללו רשאי להריח מעט קודם שיברך כדי לדעת בברור אם יכול לברך על הדבר, ואם התברר שיש ריח טוב בדבר או שאינו מצונן ויכול להריח יברך ויחזור ויריח מאותו הדבר.  

2. מי שאינו מריח כלל מחמת שניטל ממנו חוש הריח או מי שהוא מצונן שהוא אינו מריח כלל, אינו רשאי לברך על ברכת הריח, ואפילו שמבדיל על הכוס במוצאי שבת אינו רשאי לברך על ברכת הריח.

3. דבר שהוא אסור בהנאה כגון פירות שהם ערלה, אם נודף מהם ריח טוב אסור להריח מהם ולכן אין לברך עליהם ברכת הריח, אולם מותר לברך ברכת הריח על פרחי אילנות של ערלה שמהם נהיה פרי לאחר מכן.

4. כשם שעל פירות האילן מברכים "בורא פרי העץ" ועל הירקות מברכים "בורא פרי האדמה", כך גם לענין ברכת הריח, שאם העשב הוא עץ או מין עץ שיוצא ממנו ריח טוב מברכים עליו "בורא עצי בשמים", ואם הוא עשב (ולא מין עץ) מברכים עליו "בורא עשבי בשמים", ויש כמה סוגי עשבים או עצים שיש עליהם ספק מברכים עליו מספק "בורא מיני בשמים", ופרי שיש בו ריח טוב שאינו ראוי לאכילה בפני עצמו אלא רק על ידי שמערבים בו סוכר או שאר תבילנים וכיוצא בזה מברכים על פירות אלו "ברוך אתה ה' וכו' הנותן ריח טוב בפירות", וכן פרי שהוא עדין בוסר ונאכל רק על ידי הדוחק ויש בו ריח טוב מברכים עליו "הנותן ריח טוב בפירות".

5. וכן פרי שיש לו רק ריח טוב בקליפתו אבל בפרי עצמו אין לו ריח טוב, אם הפרי עדין בקליפתו מברך עליו "הנותן ריח טוב בפירות", ואפילו אם נחתך הפרי לשנים יכול לברך על חצי הפרי "הנון ריח טוב בפירות", אולם אם קילפו את הקליפה מן הפרי אין מברכים על הקליפה שהיא לבדה "הנותן ריח טוב בפירות" למרות שיש לה ריח טוב, אולם מברכים על הקליפה שהיא לבדה ויש לה ריח טוב "בורא מיני בשמים".

6. כשם שבאכילה אם ברך "שהכל נהיה בדברו" על כל מאכל או משקה יצא ידי חובה, כך גם ברכת "בורא מיני בשמים" פוטרת כל דבר שיש בו ריח טוב, ולכן אם טעה וברך "בורא מיני בשמים" במקום "בורא עשבי בשמים" או במקום "בורא עצי בשמים" או במקום "הנותן ריח טוב בפירות" בכל אלו יצא ידי חובה, כיוון שהכל כלול בברכת "בורא מיני בשמים".

7. אם מסופק על איזה דבר שיש בו ריח טוב מה לברך, או לברך ברכת "עצי בשמים" או לברך ברכת "עשבי בשמים" או לברך ברכת "הנותן ריח טוב בפירות" יברך עליו "בורא מיני בשמים" ובכך יוצא ידי חובה.

8. בדיעבד אם ברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" במקום ברכת הריח יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך, כיוון שברכת "שהכל נהיה בדברו" כוללת כל דבר ואפילו ריח טוב.