לשמור על האוזניים

אחד הפלאים שנראו בחצר קודשו של הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנע זי"ע, הוא שבכל עת שנכנס לפניו אדם, והחל לפתע לדבר דיבור שאינו זך וטהור בכל מאת האחוזים – מיד נפלה עליו תרדמה ויישן. הדבר היה לפלא – יכול הרבי להיות עירני וצלול אך לפני רגע, ובפתע פתאום הוא ישן תרדמה ארוכה. רק יצא האיש המדבר דברים שאינם כהלכה, והנה הוא שוב עירני ורענן כמקדם...

פלא זה מוכיח, שלא העייפות היא שהפילה את התנומה על הרבי, אלא דרגה רוחנית גבוהה כל כך, עד שלא יכול היה לסבול דיבורים שאינם קדושים, ולפיכך אם נזדמן לפניו אדם שדיבר דיבורים כאלה, מיד נפלה עליו תרדמה! כיצד הגיע למדרגה נפלאה זו?
כבחור צעיר, נסע שלמה לייב הצעיר לגלות למקום תורה. בימים ההם, תנאי המחיה הגשמיים בישיבות לא היו מסודרים כהיום, ומובן שפנימיה לא היתה. מנהג הבחורים היה לחפש אחרי מיטה בעיירה, אם בתשלום שכירות או בתמורה לשמירה בשעות הלילה, ושם היו לנים את שנתם מדי לילה.
גם שלמה לייב הצעיר הגיע לעיירה, והחל לתור אחרי מקום לינה. לאחר חיפושים ארוכים, גילה בפאתי העיירה דירת חדר קטנה, בה חייט העיירה היה עובד בשעות היום. פנה הבחור הצעיר לחייט, וסיכם עמו כי החייט ימשיך לעבוד במשך שעות היום בחדר העבודה הקטן, ואילו הבחור, שלמה לייב הצעיר, יבוא ללון שם מדי לילה.

כך נמשך ההסדר במשך תקופה. לילה אחד בעיצומו של חורף מושלג, הבחור שלמה לייב התחמם לאורה של הסוגיא הנלמדת עד שעה מאוחרת מאוד, הגה בתורה והתעמק בסוגיותיה. רק אחרי חצות הלילה החליט לעלות על יצועו, ויצא מבית המדרש אל 'דירתו', אשר בקצה העיירה.
שלג עז ירד באותו לילה, וקור מקפיא שרר בחוצות. שלמה לייב היה בחור עני, ולא היה ברשותו מעיל ראוי לשמו ואף לא מגפיים. הוא מחיש את צעדיו לכיוון הבית, ביודעו כי שם חם ונעים, אך השלג המשיך ונערם, והקור הלך והקפיא את עצמותיו. הוא חש כי הקור כבר עומד להכריעו, אך בכוחות לא לו המשיך ללכת, עד שעל סף עילפון הגיע אל מפתן הדלת...

אלא שלפתע, הוא שומע קולות שחוק וקלות ראש מעבר לדלת. 'מי הוא זה ואיזה הוא היושב בשעה מאוחרת כזו בבית וצוחק, ומדבר דיבורים שכאלה?' הרהר ונותר מחוץ לדלת הסגורה, כשהקור ממשיך להכות בו ללא רחם. ברגעים אלה, החלה בלבו מלחמה קשה:
מצד אחד – הרי הוא חייב להיכנס הביתה. הקור מקפיא אותו לחלוטין, הוא כבר על סף עילפון, אי אפשר לשרוד כך אפילו עוד דקה. מצד שני – כניסה הביתה היא בוודאות כניסה לגוב אריות של טומאת האוזניים, חדרו ברגעים אלה הוא מקום מסוכן ביותר מבחינה רוחנית, כאשר כל לימודו ומעלותיו עלולים ליפול בשאול תחתית ממה שהוא עלול לשמוע שם.... מצד שלישי - להישאר בחוץ זה לקפוא, כפשוטו! הוא אינו יכול להחזיק עצמו עוד רגע קט. מצד רביעי – הכניסה פנימה היא סכנת נפשות רוחנית חמורה!

אחרי התלבטות קשה, הכריע הבחור הצעיר  למסור את נפשו כדי לשמור על אוזניו. נשאר בחוץ, בקור האימתני המקפיא, ובלבד שאוזניו תישארנה קדושות. חלפו מספר דקות, וכצפוי – הוא נפל ארצה מתעלף, והכרתו אובדת אט אט...
אך הקדוש ברוך הוא שומר את אוהביו. רוח פרצים הגיעה, ושברה את חלון ביתו של החייט, הנר שהיה בבית כבה, והליצנים שישבו בו – יצאו לחפש להם נר אחר. והנה, על מפתן הדלת גופה שרועה, מפרפרת - - -

מיהרו והכניסוהו לבית, קראו לרופא, החמו לו מים, החליפו את בגדיו, וסכו את עצמותיו. אט אט כוחותיו חזרו אליו, והוא חזר לעצמו. לימים, סיפר הרה"ק רבי שלמה לייב, כי בשמים נעשה רעש גדול מסיפור המעשה, כיצד בחור צעיר מסר את נפשו כדי שלא לשמוע דיבורים אסורים, ודנו איזה שכר מיוחד לשלם לו.

או אז, ביקש הצדיק רק דבר אחד: שהקב"ה ישמור את אוזניו, שלעולם לא ישמעו כל דיבור אסור שאינו יראת שמים טהורה! מעתה, כבר מובנת 'ההירדמות הפתאומית' טרם שמיעת דיבורים שאינם הגונים. מי שעומד בניסיון כה קשה, תוך מסירות נפש של ממש, זוכה שבקשתו תתמלא.
כך, כל ניסיון, בכל עת, יכול להיות קצר בזמן, עשוי להיות בכל מקום, אך הוא נושא הזדמנות יקרה: להתגבר, לנצח, ולזכות במתנה יקרה לכל החיים, במדרגה יקרת ערך בניסיון הזה דווקא!