מתיקות התורה

התורה הקדושה חושפת בפנינו פן נוסף, מאתגר וייחודי, של הציר החשוב סביבו נסובים חיינו. התורה הקדושה, חיינו ואורך ימינו. התורה שאנו מחוברים אליה, חיים ממנה, וחיים אותה. התורה האהובה והנחשקת, שאנו מתרגשים כל יום מחדש לצלול אל מצולותיה, לדלות את פניניה, להתחבר ולהתקשר אליה בקשר עז ועוצמתי.
באופן פלאי, למרות הגאונות המופלגת הטמונה בתורה הקדושה, ההשגה האלוקית שיש בה, העומק הבלתי נדלה שלה – היא ניתנה במתנה לכל אחד מאיתנו, בורא עולם נתן לנו אותה במתנה, מותאמת אלינו. לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות להתחבר אליה, יש רובד בתורה שמותאם לכל יהודי, התאמה אישית ממש.

התורה הקדושה היא נקודת החיבור המשיקה בינינו לבין אבינו שבשמים, אבל התורה הקדושה יכולה להפוך גם ל'מנגנון ההפעלה' של כל העולם הזה והמתרחש בתוכו. וכאן אנו נחשפים לתגלית מרעישה שמגלה הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, החושפת טפח מדרך הנהגת העולם כולו. וכך הוא מגלה:
לעולם הזה יש מנגנון הפעלה חשאי משהו, ושמו: התורה הקדושה. כי יכול העולם להיות מונהג בדרך הטבע, זהו מנגנון ההפעלה הרגיל. אך כל מערכות הטבע פועלות תחת הגבלה בולטת, יש להן פג תוקף ברור: עד התורה, עד שהתורה הקדושה מתחילה לווסת את העולם למען לומדיה...
כשיהודים לומדים תורה ומחוברים לתורה, נכנס לחשבונו של עולם גורם חדש, עוצמתי ואדיר: התורה. 'תורה מגנא ומצלא' – לתורה יש את הכח והיכולת לשנות סדרי בראשית, לשנות את ההגדרות הטבעיות שהיו אמורות להתרחש. התורה מעוררת רחמי שמים ומשנה את הגזירות המתוכננות, משדדת סדרי עולם ומשבשת את התוכניות הטבעיות, ויוצרת רחמים גלויים המצילים מכל פגע טבעי.

ואת הגילוי הזה חשף המגיד ממעזריטש זי"ע, בביאורו על השאלה הראשונה אותה נישאל כולנו בעלותנו לבית דין של מעלה: 'קבעת עתים לתורה?' הוא חושף עומק נוסף בשאלה הזו, ומבארה שכל יהודי יישאל כך: האם קבעת עתים בעולם על ידי התורה? האם זכית להיות מאלה שהחיבור שלהם עם התורה הפעיל אחרת את העולם כולו? האם הקשר האמיץ והאיתן שלך לתורה היה עוצמתי מספיק כדי להפעיל את הטבע כולו באופן של רחמים וחסדים מהבורא?
אין פלא, כי משאלת הלב הבוערת בכולנו, היא להתחבר ולחזק את הקשר עם התורה, להדק את הקשר עם בורא עולם. לחוש יותר מחובר, יותר תורני, יותר מושקע בתורה. ואז עולה וגואה בכולנו השאלה: 'איך עושים את זה? מה הדרך? איך אפשר להתחבר לתורה?'
ואת התשובה לשאלה הזו, מגלים חז"ל בפרשת השבוע, מספרים את הנוסחה: 'זאת התורה – אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה!' - חד וחלק, קביעה ברורה, מאתגרת, מחייבת ומעצימה: כדי להתחבר לתורה, כדי לחזק את הקשר עמה, נדרשת מסירות, נצרכת הקרבה. על היהודי להתאמץ, להתמקד בחיבור עם התורה, להיות מוכן להקריב למען הקשר עמה, מתוך הבנה שהחיבור עם התורה אינו אגבי ורפוי, אלא החלק המהותי בחייו, מרכז חייו!

החיבור עם התורה הוא בהישג ידו של כל אחד מאיתנו. ככל שנחליט להתאמץ ולהקריב למען החיבור הזה, ככל שנהיה מוכנים להוסיף עוד מאמץ, עוד רבע שעה של לימוד, עוד דף גמרא, עוד שיעור יומי – כך הקשר שלנו עם התורה יתהדק, כך נזכה שהתורה תהיה משמעותית הרבה יותר בחיינו, וגם תגן עלינו יותר. ולא רק עלינו – אלא על כל המשפחה שלנו, ברוחניות ובגשמיות, שמירה רוחנית בזכות הקשר עם התורה.
והקשר הזה יוסיף וילווה אותנו לדורות הבאים, יעניק לילדינו נקודת זינוק טובה בהרבה לקשר עם התורה. כי המסירות שלנו לתורה תחלחל, המסר יעבור לדור הבא, הנכונות להקריב למען התורה עוברת בתאי הדם. הבה נתאמץ עוד למען התורה, כדי שהמורשה שלנו תהיה מקושרת ומחוברת ומהודקת עם התורה עד אין קץ, בחיבור עם כל הלב והנשמה, כי 'ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו... ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו!'

אל האדמו"ר מגור, ה'פני מנחם' זי"ע, נכנס יהודי, ונתן דרור ללבו הנשבר. הוא סיפר בכאב כמה הוא מתאמץ ללמוד, כמה הוא מקפיד להגיע לשיעור מדי יום, כמה הוא מנסה. 'למרות כל זאת' – סיפר לרבי, 'אני לא מבין מה אני לומד, מגשש באפילה, לא קולט... זה שובר אותי!' – קונן באוזני הרבי...
'שובר אותך?' – שאל הרבי מופתע, 'אני דווקא מקנא בך!'
'הרבי מקנא בי?! בי?!?!' – שאל אותו יהודי בתמיהה. 'הרי אני מספר כמה אני מתאמץ ולא מצליח להבין. בי הרבי מקנא?'
'אכן כן!' – חייך הרבי והוסיף: 'הרי זכיתי להבין וליהנות מהלימוד, ובכך - איבדתי את הזכות להתייגע, לעמול, להתאמץ כדי להבין שורה גמרא. ואילו אתה - הזכות הזו באה לך בקלות, כל שורה דורשת מאמץ, כל משפט דורש התמסרות. אתה זוכה להתאמץ כה הרבה ביגיעת התורה, אני פשוט מקנא בך!' – קבע הרבי, והותיר את אותו יהודי המום ונרעש, עם מהפך חשיבתי מפתיע...
כי התורה הקדושה היא מרחב המאמץ שלנו, את זה היא דורשת, זה מה שיוצר את החיבור שלנו עמה. המאמץ, ההקרבה, המסירות, גם אם זה לא קל, גם אם זה לא מתוק בהתחלה. זה היופי של החיבור עם התורה, כאן שורש עוצמתו: מקריבים, מתאמצים, ובסוף – 'מכאן ואילך יערב לכם'!