חודש אלול

במשך שנים רבות, זכו מתפללי בית הכנסת 'זהרי חמה' בירושלים לשליח ציבור מורם מעם, שהוביל את תפילותיהם בימים הנוראים. הרה"ג רבי אברהם נח פלאי זצ"ל, אבי המשגיח בישיבת חברון הגה"צ רבי צבי הירש פלאי זצ"ל, שימש כחזן בבית הכנסת, ותפילותיו המרגשות, נעימותיו העריבות וקולו הייחודי - הפכו את תפילתו לשם דבר...
אלא שבחודש אלול תרפ"ד, הגיע במפתיע אורח מחוץ לארץ, וללא בושה ביקש לעבור לפני התיבה כחזן בתפילות הימים הנוראים! הדבר היה לפלא - הן רבי אברהם נח כה אהוד, תפילתו ידועה במתיקותה, ולפתע - אורח פורח חושק בתפקידו, וגם מבקש ממנו לוותר על חזקתו רבת השנים!
רבי אברהם נח התלבט מאוד. מחד גיסא - מה פתאום שיוותר? מה קרה?! הגיע אורח, הוא יכול לקנות מקום ולשבת כמו כולם. לתת לו את כס החזן? למה?! מאידך גיסא - הוא כה מבקש, מסביר ולוחץ, כנראה התפקיד בוער בתוכו... מה עושים?
הלך רבי אברהם נח לשאול את אחד מגדולי ירושלים, הגאון בעל ה'לשם שבו ואחלמה' זצ"ל. הרב שמע את השאלה, הבין את חיבוטי הנפש המסתתרים בה, והכריע: 'אם מזדמנת לאדם עגמת נפש לפני יום הדין, זהו דבר המועיל הרבה לזכות בדין. לכן כדאי לוותר. ואולי יזדמן לך לשמש כש"ץ במקום אחר!'
ואכן, רבי אברהם נח קפץ על המציאה, שש ושמח לוותר. כי ויתור לפני יום הדין הוא עיסקת חיים, העיסקה הטובה ביותר שניתן לעשות לקראת הימים הנוראים. רבי אברהם נח שמח לוותר, ולבסוף - באותה שנה הוקמה ישיבת 'חברון' בחברון, ומאז כיהן בה כש"ץ בימים הנוראים.
ועבורנו, יש כאן מסר חשוב מסיפור זה המופיע בספר 'מתיקות אלול': בערב ימי הדין, הבה נחפש כל הזדמנות לוותר. ויתור - הוא הכלי הטוב והיעיל ביותר, זו הזכות המבוקשת והרצויה ביותר, ההופכת למליצת טוב עבורנו, ומזכה אותנו בשנה טובה ומבורכת!

חודש אלול כבר כאן, עוטף אותנו מכל עבר. בהתרגשות ובהמיית הלב נכנסנו בשערי חודש אלול, והזכרונות צפים ועולים בליבנו, ממלאים אותנו בגלים גלים של דריכות וגעגוע. ברחבי הבתים מתחילות לעלות נעימות שירי החגים המתקרבים, עקרות הבית כבר מתחילות להיערך להכנת ה'סימנים' לשנה טובה ומבורכת, העולם כולו כבר הוריד הילוך מחייו הרגילים, והתעטף באיצטלת קודש נרגשת.
כשחודש אלול עוטף אותנו תחת כנפיו החמים, כל נשמה יהודית חשה ברעד קל של געגוע, בצאת נימי נפשה לשירת ערגה וכיסופין. החודש הזה מכניס את כולנו לאוירה אחרת, שוב אנו משתוקקים וכמהים לעזוב את כל מה שעוטף אותנו כל השנה, ולעשות צעד משמעותי של אהבה לקראת אבינו שבשמים.
בחודש זה, כולנו מתחילים להרהר על השנה החולפת, לחשוב איך עברה עלינו, היכן הצלחנו והיכן חלילה נכשלנו, מה עבר עלינו כיאות ומה טעון שיפור. וככל שההרהור הזה מעמיק - אנו מגלים עד כמה הרבה ממה שהכילה השנה החולפת היה שלא ברצוננו, כמה התבלבלנו, נכשלנו, ופעלנו בניגוד לשאיפותינו האמיתיות. ואז - עולה וגואה בנו הרצון לשוב לאבא שבשמים, למלא את רצונו, לשפר את הקשר עמו, להעמיק את החיבור האמיץ שלנו אתו, להשיב את אהבתנו אליו כמקדם.

אלא שהיצר הרע, לא נח גם עכשיו. הוא רואה את הרצון, את השיפור במעשים, את התשובה הכנה שלנו, ומיד הוא מתקיף ומטריד: 'מה קרה פתאום? וכי לא ידענו את מצבך בשנה האחרונה, למרות הבטחותיך באלול הקודם? באמת הגיוני בעיניך שמחכים לכל יהודי שעוטה על עצמו איצטלת אלול? וכי נראה לך שלא זוכרים שם את ההיסטוריה המפוקפקת מהשנים האחרונות? והרי הם יודעים בדיוק את האמת! עזוב, בלי הצגות בבקשה!'
אלא שבא הרה"ק בעל ה'שפת אמת' זי"ע בספרו - חודש אלול תרמ"ד, וחושף את האמת: לא ולא! היצר מטעה את כולנו! חודש אלול הוא החודש האמיתי, בחודש הזה אנו נחשפים באמת, כמו שאנחנו! חודש אלול משקף נאמנה את דרכנו, את שאיפותינו, את חיינו הרצויים. בחודש הזה אנו נחשפים במלוא תפארתנו - כך אנו רוצים לחיות, הקשר עם אבינו שבשמים חשוב ויקר לנו, אנו מחוברים אליו בכל נימי נפשנו, אוהבים אותו ושמחים לעובדו בלב שלם. זו האמת!
11 חודשים בשנה היצר משקיע כוחות כדי לבלבל ולהטעות. לפעמים הוא עלול להצליח במידה כזו או אחרת, אך אז זה לא אנחנו, זו לא מהותנו. זו ההטעיה של היצר שמתלבשת עלינו, זו הרמיה שלו שמתעללת בנו. המהות האמיתית הפנימית שלנו - נחשפת במלוא יפעתה והדרה בחודש אלול, כאלה אנחנו, יהודים של אלול!

ואין מי שיודע זאת טוב יותר מאבינו שבשמים. ולכן הוא כה מצפה, כוסף ומייחל, מתי יבואו הימים הטובים של חודש אלול, מתי נבוא ונראה פניו בפנינו האמיתית, ללא מסיכות ותחפושות. מראשית השנה הוא יושב ומצפה, 'דודי לי ועליי תשוקתו!', הוא רוצה וממתין ומייחל מתי יבוא חודש זה, מתי יזכה לראות שוב את בניו אהוביו כפי שהם באמת!
ועל כך אומר הפסוק בפרשת עקב: 'עיני השם... מראשית השנה ועד אחרית שנה', כי מראשית השנה – כבר ממוצאי יום כיפור בשנה שעברה, ממתין אבינו שבשמים לאחרית השנה – לחודש אלול שיבוא. כי אין כמוהו מי שיודע שכל תעלולי היצר ותעתועיו מצליחים להלביש עלינו מסכות לאורך השנה, ולכן הוא כה ממתין לאחרית השנה, להפצעת אורו של חודש אלול, אז יזכה לשוב ולראות את בניו אהוביו מתרפקים עליו באהבה!

הבה נשמח בחודש הזה, נשוש על ההזדמנות לשוב ולהיות מי שאנחנו באמת, לגלות את הפנימיות שלנו שהיתה חבויה ומוסתרת כל השנה. בחודש הזה יש לנו הזדמנות לחשוף ולבצע את רצונותינו הפנימיים העמוקים, 'לעשות רצונך אלוקיי חפצתי', זו האמת, וזה מה שקורה עכשיו, ממש עכשיו!
הבה ננצל כל יום מהחודש הזה, נחפש במה נוכל להוסיף נדבך של קרבת ה'. עוד שיעור תורני, עוד התחזקות בלימוד התורה, בתפילה בציבור, בברכת המזון, במידות טובות ובשמירת העיניים. הבה נחפש את הנקודה בה נוכל להביע לפני אבינו שבשמים את געגועינו אליו, הבה נחפש את המקום בו נוכל לזעוק אליו: 'השיבנו ה' אליך ונשובה, כי אנו בניך ואתה אבינו!'