כיבוד הורים

היה זה בימיו האחרונים של הרה"ג רבי מרדכי וולדמן זצ"ל, מנהל ישיבת 'בית דוד' במאנסי. הוא כבר שכב במיטה חלוש ונטול כח, המחלות הקשות וייסורי הגוף שפקדוהו כבר הכריעו את גופו המיוסר, אך רוחו עוד נותרה איתנה...
בקול חלוש ורפה, ביקש שיביאו אליו שלושה יהודים כשרים. דבר חשוב לו לעשות עימם. בני משפחתו ומקורביו התפלאו מאוד: 'מדוע הוא מבקש שלושה יהודים שיסורו למעונו? מה כל כך דחוף בדיוק עכשיו, כשהוא שוכב על ערש דווי?'
פליאתם גברה עוד יותר, כשהסביר להם את הסיבה: 'אני חפץ לערוך התרת נדרים...' – אמר בקצרה, והותירם תמהים ומבולבלים. התרת נדרים? היום? עכשיו? לא ערב ראש השנה ולא ערב יום כיפור עכשיו. הוא כלל לא מסוגל לקום ממיטתו ולעשות משהו, לא לקיים נדר ולא לחרוג מנדר. למה הוא זקוק להתרת נדרים עכשיו?

ובכל זאת, רצונו של אדם הוא כבודו, ועד מהרה הגיעו לפניו שלושה יהודים. 'שמעו נא רבותיי דיינים מומחים', לחש להם רבי מרדכי, 'נוהג אני להתקשר לאמי מדי יום לדרוש בשלומה, ובכדי לייקר ולהעריך את המצוה – נהגתי ללבוש בגדי שבת כשהתקשרתי אליה. עתה, עם כובד מחלתי, אינני מסוגל להתלבש בגדי שבת לשיחת הטלפון היומית הזו. מבקש אני להתיר את הנדר, כדי שאוכל להתקשר לאמי מבלי ללבוש בגדי שבת!'
וכל העם רואים, שומעים ומבינים מדבריו שהובאו בספר 'ולמען יאריכון ימיך': כיבוד ההורים אינו רק שיחת הטלפון, זה כל האוירה מסביב. בגדי השבת שלבש רבי מרדכי בכל עת שהתקשר, נועדו לשמור על ערך ויוקר המצוה בעיניו, למען יתקשר להוריו מתוך התרגשות, מתוך ציפיה, בתחושה עילאית וטובה. הבה נזכור זאת, ונכבד את הורינו עם כל הלב, בשמחה, בהתרגשות, מתוך סיפוק ואושר. אשרינו מה טוב חלקנו שאנו זוכים לכבד הורים!

הרגע הדרמטי והמשפיע בו הפכנו למעשה לעם מבורך, מתחולל בפרשת השבוע הנוכחי. זהו הרגע בו כח הברכות וההשפעות שהקדוש ברוך הוא העניק לאברהם אבינו, עבר ממנו ליצחק אבינו, ובפרשת שבוע זה יצחק אבינו מעביר את כח הברכה האלוקית ליעקב, אשר כולנו צאצאיו ונהנים מברכתו. 'ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ...' - אומר יצחק,  ובכך הוא מעניק את ההשפעות והברכות ליעקב וצאצאיו, כשהוא מסיים במילים ברורות: 'אורריך ארור ומברכיך ברוך!'
לרגע ההכרעה הדרמטי הזה, בו יעקב אבינו נוטל את הברכות בתחבולה נועזת מעשיו אחיו, קדמה מלחמה של ממש. יצחק אבינו התכוון להעניק את כח הברכות לעשיו ולזרעו אחריו, אך כשרבקה שומעת זאת היא נחרדת, מבינה את המשמעות ההרסנית לעם ישראל אם עשיו יקבל את הברכות. לכן היא מתכננת אסטרטגיה נועזת, תוך מסירות נפשה ונפש בנה יעקב, כדי להקדים את עשיו ולזכות בברכות יצחק.

יום של מתח וחרדה, תוך מלחמה נגד השעון, עובר על האוהל הקטן של יצחק ורבקה. כשעשיו בשדה ומנסה לצוד ציד, רבקה ויעקב עסוקים בתוכנית הסודית: הבאת גדיי עיזים, שחיטתם והכנתם לאכילה. אחר כך יעקב מתחפש לאדם שעיר, וגם מעלה את החשש אם חלילה יצחק יגלה את הדבר ויקלל במקום לברך. לבסוף, יעקב מצליח להקדים את עשיו בהבאת המטעמים לפניו. בתום שעות של דאגה ומתיחות, יצחק מעניק ליעקב את הברכות, ולו ולזרעו אחריו, לכולנו!
כל הסיפור הזה מעלה תמיהה אחת, גדולה ועוצמתית, נוקבת ועמוקה: הרי לכולם ברור כי עשיו היה רשע מרושע, ואילו יעקב איש צדיק. לכולם ברור כי רצון ה' הוא שיעקב יקבל את הברכות, כפי שראוי וכפי שאכן קרה. אם כן, מדוע כדי לעשות זאת נדרשה אסטרטגיה כה מורכבת ומסוכנת?! וכי היה חשש שהברכות לא יגיעו ליעדם הנכון?! מדוע נדרש מהלך כה מסובך ועתיר סיכונים כדי שהזכאי בברכות – אכן יקבל אותן?! למה נדרש יעקב לסכן את חייו ממש כדי לזכות בברכות?!
השאלות הנוקבות הללו, מובילות לגילוי מרגש הנחשף בדברי ה'חידושי הרי"ם' זי"ע: לעשיו היה כח אדיר, כח שאין חזק ממנו. כוחו של עשיו הוא בכך שכיבד את אביו. כיבוד אב הוא כח עוצמתי כל כך, עד שאי אפשר לעמוד בפניו. מכח עוצמת כיבוד אביו, היה יכול עשיו לזכות בברכות שאינן מגיעות לו, לקבל את הברכות למרות שאינו ראוי להן – רק בגלל שהוא כיבד הורים!

מול הנשק העוצמתי הזה של עשיו, שלפה רבקה את אותו נשק. היא ביקשה מיעקב להסתכן ממש, לשים את נפשו בכפו בהגישו לאביו את המזון שהכינה. רק כאשר יעקב מוסר את נפשו למען כבוד אביו – הוא מסוגל להעניק תשובה הולמת לכוחו העוצמתי של עשיו, ולזכות בברכות כפי שראוי וצריך להיות!
הגילוי הזה מסעיר את הלב: לעשיו לא הגיעו הברכות, ממש לא. אבל לקחתן ממנו לא היה ניתן, רק בגלל שהיה לו את הכח העוצמתי של כיבוד אב, רק בגלל שהיה מכבד את אביו באופן נעלה כל כך,  רק לכן היה עלול לזכות בברכות שלא מגיעות לו בכלל! ובכדי שיעקב יקבל את הברכות, הוא נדרש להשיב באותה מטבע של כיבוד אב, אך במדרגה שאינה פחותה ממסירות נפש למען אביו, כי רק כך יצליח להפוך את הקערה על פיה ולזכות בברכות המגיעות לו ביושר!
מדהים להבין ולהיווכח, כי למעשה כל מעלתו ויקרתו של העם היהודי עמדו אז על כף המאזניים. אילו לא היתה ליעקב זכות של כיבוד הורים במסירות נפש – הוא לא היה יכול ליטול את הברכות מידי עשיו. כלומר, כל מה שהעם היהודי הנבחר זכה בו, כל ברכות השמים והארץ אותן קיבלנו במתנה, כל יוקרתנו ועוצמתנו לדורי דורות – הכל בזכות אותו כיבוד אב במסירות נפש של יעקב אבינו, לולא כיבוד אב זה – לא היינו זוכים!

מתברר, כי כיבוד ההורים הוא כרטיס לוטו של ממש. גם כשאדם אינו זכאי, גם כשלא מגיע לו, למרות זאת - בכח כיבוד ההורים זוכה המכבד לשפע ואושר יותר מהראוי לו, לזכותו בברכות השמים והארץ גם יחד!
הבה נתבונן ונפנים את המסר. ככל שנכבד יותר את ההורים, ככל שנפעל כדי להוקירם, ככל שנרבה מעש ונכביר פעלים למען כבוד הורינו, ככל שננהג בהם בכבוד – כך אנו פותחים לעצמנו את שערי הברכה לדורות קדימה. ככל שנמסור את הנפש, ממש כך, למען הורינו, ככל שנרבה לכבדם עם כל הלב, ככל שנתקשר יותר, נבקר יותר, נפעל יותר למענם ונעשה הכל לכבודם – כך נבטיח לעצמנו חיי שפע ואושר, ברכה והצלחה לנו ולדורותינו אחרינו!