הודאה לבורא עולם

בדלפק הכניסה למלון יוקרתי, ניצבו עמדו שני יהודים שאין קשר ביניהם, וביקשו לשוחח עם המנהל.
'כבוד המנהל', מבקש ראובן, 'נאלצתי לעזוב את ביתי בשל תום תקופת השכירות. שכרתי לי בית אחר, אך אוכל לקבלו רק בעוד שבועיים. אין לי אמצעים לשלם, אך אולי תסכים שאשהה בבית המלון את השבועיים הבאים?'
'אדוני המנהל', כך שמעון, 'הגעתי לעיר הזו לצורך טיפול רפואי. אין לי היכן לשהות כאן, ואין לי קורת גג אחרת. האוכל לשהות כאן שבועיים עד שאשוב לביתי ולמשפחתי?'

באופן מפתיע, השניים מצליחים לעורר את רחמי המנהל, וזה מאפשר להם לשהות בבית המלון שבועיים. בסיום השבועיים הללו, פונה ראובן למנהל ואומר: 'אדוני המנהל. ראה, החדר בו שהיתי לא היה בעל נוף יפה. המיטה בה ישנתי לא היתה נוחה, האוכל המוגש במלון קר וחסר טעם, ועתה – מתברר שאני צריך לשהות כאן עוד שבועיים. התואיל בבקשה להעבירני לחדר אחר, בעל מיטה נוחה, ולהורות לשף המלון לשפר את המזון' - -  -

תשובת מנהל המלון ברורה. הוא קם ומשלחו מעל פניו בחרי אף. היעלה על הדעת חוצפה שכזו? אדם שוהה שבועיים במלון, אוכל לחם חסד, ועוד יש לו טענות?
והנה, אך יצוא יצא ראובן, ושמעון נכנס מיד אחריו. 'אדוני המנהל, אני מודה מעומק לבי על החסד שגמלת עמי, בכך שאישרת לי לשהות כאן שבועיים. אין לך מושג עד כמה אני מעריך את טובתך, את החדר, את המיטה, את האוכל, לעולם אהיה לך אסיר תודה. כעת, מתברר שאאלץ להמתין כאן עוד שבועיים, האם זה אפשרי והאם תואיל לשפר את חדרי ואת מזוני?'

במקרה הזה, מבין כל בר דעת, יש סיכוי סביר שהמנהל ייענה לבקשה...
זה סוד קיסמה של ההודאה על רגל אחת. כשאדם נושא עיניו לאבא שבשמים ואומר: תודה אבא, אני מעריך, אני מוקיר, אני אסיר תודה – או אז יש סבירות גבוהה שאבא ייענה גם לבקשה שבהמשך. אבל, אם האדם מפנה עורף לכל הטוב שהוא מקבל עד עתה, וזוכר רק לבקש ולתבוע - - -

בפרשתינו, אנו מתוודעים למתנה יקרה: מתנת ההודאה לבורא עולם על החסד אשר גמל עימנו. לאחר הנס האלוקי הגלוי של קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל עוברים ביבשה שנוצרה בתוך הים, ליבם מתרונן והם פוצחים בצוותא ב'שירת הים', המפרטת את הניסים הנפלאים להם זכו בני ישראל בים סוף.
מעניין, כי חז"ל הפליגו מאוד באמירת שירת הים, וקבעו לאומרה בכוונה ובשמחה. עוד קבעו, לומר את השירה מדי יום בתפילת שחרית, להטמיע בליבנו את ההבנה, כי אחד מעיקרי התפילה, אם לא העיקרי, הינו ההודאה. פשוט להודות להשם על כל הטוב אשר גמל עימנו.

ובספה"ק בית אהרן מובאת פנינה יקרה: שכל יהודי, גם אני ואתה, יכולים לזכות מדי יום בשירת הים לפתיחת שערי שפע, ולהשפעות ברכה שיצליחו את כל מעשינו. אם רק נעצור רגע אחד, נתבונן בשירה, נשמח שזכינו בניסים גלויים כבנים אהובים של השם, ונודה – פשוט נודה מעומק הלב על הניסים הללו, ייפתחו עבורנו כל השערים!
מהו איפוא סוד קיסמה של ההודאה? למה היא חשובה כל כך, עד שעל ידה ניתן לזכות למעלות יקרות, ולמילוי משאלות לבנו לטובה?

האדמו"ר בעל ה'שפת אמת', נקרא שמו הרה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע. מאחורי קביעת שמו עומד סיפור מעניין: אביו, הוא הרה"ק רבי אברהם מרדכי זי"ע בן האדמו"ר בעל ה'חידושי הרי"ם' זי"ע, היה חלוש וחולה כל ימיו, וחשש כי כיתר אחיו יסתלק מהעולם בטרם עת. אך חששו היה גדול יותר – הן לא זכה עד עתה לילדים, לזרע קודש שימשיך מסורת אבות...

אביו – בעל החידושי הרי"ם, הפציר בו להתפלל ולשוב ולהתפלל, כי מפתח של זרע של קימא בידיו של הקדוש ברוך הוא. באחת הפעמים שנשבר לבו, פנה והתפלל: 'רבונו של עולם, אם אזכה שתושיעני ותאיר את חיי בבן זכר, אני מבטיח נאמנה כי אודך בכל לבי כל חיי, ואף אקראהו יהודה בהודאה עמוקה על הבן לו זכיתי'.

ואכן, בחלוף שנה, באופן מפתיע זכה רבי אברהם מרדכי לחבוק בן, וקיים את הבטחתו לקוראו 'יהודה', הוא רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע, בעל ה'שפת אמת'.
לפתע אנו מבינים כיצד נוכל לפתוח עבורנו שערי שמים. לפעמים נראה כי מחסום שמימי מפריע את קבלת תפילותינו, שאנו זועקים ולא נענים. כל מה שצריך הוא להפוך את התודה לחלק מהתפילה שלנו, ורק כאשר ההודאה תהפוך לחלק חשוב ועיקרי, ייפתחו עבורנו שערי שמים ונזכה לישועה!