משנה יט

הקדמה למשנה:
רבי שמעון בן אלעזר היה מתלמידיו המובהקים של רבי מאיר בעל הנס (והריטב"א כותב שהיה עוד רבי שמעון בן אלעזר והוא היה בין רבותיו של רבי מאיר, עיין מסכת שבת דף ע"ט עמוד ב' בסוף), והיה חברו של רבי יהודה הנשיא.
ומסופר עליו שפעם אחת הלך בדרך ומטייל על שפת הנהר, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד הרבה תורה, והנה הוא רואה לפני אדם מכוער ביותר (רש"י כתב שיש גירסאות שזה היה אליהו הנביא שבא לנסותו), אמר לו אותו אדם שלום עליך רבי, אמר לו רבי שמעון בן אלעזר כמה מכוער אתה האם כל בני עירך כך מכוערין כמותך? ענה לו אותו אדם איני יודע לך לאומן שעשאני (היינו לה' יתברך שכך הוא ברא אותי), ותאמר לו איזה כלי מכוער עשית, ידע רבי שמעון שחטא וירד מן החמור והתחיל לבקש סליחה, ואותו אדם לא מחל, ונשטח רבי שמעון על הקרקע ואמר לו בבקשה אני מצטער תמחל לי, ואותו אדם עונה לו אינני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו איזה כלי מכוער הוא עשה, והיה רבי שמעון הולך אחריו עד שהגיעו לעירו של אותו אדם, והנה כאשר ראו בני העיר את רבי שמעון רצו לקראתו, ואמרו לו שלום עליך רבנו ומורנו, שאל אותם אותו איש למי אתם קוראים הרב הרב? אמרו לו לזה שמטייל מאחוריך, אמר להם אם זה רבי שלא ירבו כמותו בישראל, שאלו אותו למה? סיפר להם אותו האיש את כל מה שהיה, אמרו לו אנשי העיר אף על פי כן תמחל לו הוא אדם גדול, ותראה כמה הוא מפציר בך שתסלח לו, אמר להם בשבילכם אני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן, ומיד שמחל לו אותו אדם נכנס רבי שמעון לבית המדרש ודרש, "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".  

ביאור המשנה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
אל תרצה את חברך בשעת כעסו - ריצוי הכוונה לפיוס, אל תפייס את חברך כאשר הוא כועס, משום שכאשר אדם כועס אינו מקבל שום דברי פיוס, ואפילו עלול לבוא לידי כעס יותר גדול, ויאמר דברים אפילו שלא חשב לאומרם בתחילה, לכך תן לו לכעוס ורק שיחלוף זמן והוא ירגע קצת, אזי תוכל לדבר אל ליבו.
ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו - שכן בשעה שמתו של אדם מונח לפניו הוא בעצב ובבכיה גדולה, לפיכך אין ליבו מקבל שום תנחומים, ולכך אם יבוא וינסה לנחמנו עוד ועוד יבוא אותו אדם שמוטל מתו ויכעס עוד יותר, ויכול לומר דברים שאינם מהוגנים, לכך תן לאותו אדם שמתו מונח פרק זמן, ואז אחר כך יכול לבוא ולנחם אותו ואזי אותו אדם יקבל את הדברים, ואמרו חז"ל שכל זמן שאדם מתו מונח לפניו אין מקבל תנחומים, ורק מתי שסתמו את הגולל על הנפטר אזי האבל כבר מקבל תנחומים, והדברים מתיישבים כבר על ליבו, (ואמנם אם יש אדם שהוא רגיש ביותר ורואה שאי אפשר עדין לנחמו, אזי לא ינחמנו עד שיראה שהוא קצת נרגע).
ואל תשאל לו בשעת נדרו - בשעה שאדם נודר אל תבוא ותשאל אותו האם התכוונת לכך או לכך, ויתחיל לברר את כוונתו למה התכוון לנדר שאמר עכשיו, והטעם כיוון שבשעה שאדם נודר אינו חושב על כל המציאות והאופציות, ולכך אחר זמן שירצה להתיר את הנדר יבוא לפני חכם והחכם ימצא פתח להתיר את הנדר, ואם בשעה שנדר יבוא אדם אחר ויתחיל לשאול אותו למה התכוונת וכו', אזי נמצא שירצה לבוא ולהתיר את הנדר החכם לא יוכל למצוא לו פתח וחרטה, משום שכאשר נדר ואותו אדם התחיל לתשאל אותו למה התכוונת לכך או לכך, אם כן הוא נדר מ]פורש למה שירצה אחר כך להתיר, ונמצא שגורם לו רעה.
ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו - בשעה שאדם עושה עבירה או איזה מעשה מבייש, תשתדל שלא לראותו, לפי שאותו אדם מתבייש, וכאשר רואה שעוד אנשים רואים אותו אזי הוא מתבייש יותר.

מעשה שהיה:
מסופר על רבי יצחק אלחנן רבה של העיר קובנה, שהלך פעם ברחוב ביום השבת עם מזכירו רבי יעקב ליפשיץ, והנה הם רואים מרחוק איזה יהודי שיש לו סיגריה ביד ואותו יהודי הולך לקראתם, והנה כאשר אותו יהודי התחיל להתקרב לרבי יצחק אלחנן השליך את הסיגריה מידו כדי שרבי יצחק לא יבחין שיש לו סיגריה בשבת, וכאשר נפגש עם רבי יצחק הקדים רבי יצחק את פניו ואמר לו שבת שלום, אותו יהודי החזיר לרב שבת שלום, וכל אחד המשיך לדרכו.
וכאשר התחילו להתרחק קצת אחד מהשני פנה רבי יעקב לרבי יצחק ואמר לו, הרי אתה ראית שהוא עישן סיגריה בשבת אם כן היית צריך לנזוף ולהוכיחו על זה, ומדוע לא עשית כן? ולא עוד אלא עוד הקדמת ואמרת לו שבת שלום? ענה לו רבי יצחק כאשר אמרתי לו עכשיו שבת שלום, אותו יהודי חושב שהרב לא ראה אותי מעשן שכן אם היה רואה אותי היה מוכיח אותי, אם כן בוודאי לא ראה אותי הרב ואיזה מזל יש לי ולכן מכאן ולהבא אני צריך להיזהר שלא לעשן יותר ברחובה של עיר, כדי שלא להיפגש עם הרב ואז הוא יראה שיש לי סיגריה ביד בשבת ואז כל החן שיש לרב עלי יסור ממני.
וכיוצא בזה רשום באבות דרבי נתן (פרק יב') אמרו על אהרון הכהן שהיה הולך ופוגש באדם רשע היה אהרון מקדים ואומר לו שלום, למחר אותו הרשע היה רוצה לעבור עבירה, אולם אומר בליבו איך אני יעשה עבירה והרי מחר יפגשני אהרון, ואיך אראה לו את הפנים שלי, ונמצא שאותו האיש נמנע מעבירה.