כבוד הרב שלום
שאלה.
כתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו סעיף א:
...ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכ"מ שהזכרת השם מצויה, מיתה מצויה...עד כאן.
אני מבין שגם מי שקרא פסוק בטעות שמשנה את המשמעות של הפסוק ושיש בו שם המפורש עובר את העבירה הנ''ל. אם ההבנה שלי נכונה, איך אפשר לקיים את ההלכה הזאת. בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום אין טעמים ואין מעמיד ואני לא יודע אם צריך לקרוא כאילו יש קמץ או חולם אם כן יהיה לי אסור להזכיר את השם המפורש בתרגום אלא לקרוא אמוני או אלקים.
לדוגמא. המילה פָּלְחָנָא האות פ צריך לקרוא חולם או קמץ או שָׁלְמִין. האות ש צריך לקרוא חולם או קמץ.

בכבוד רב
דוד