שלום רב, לפני שנתיים ורבע חוויתי טראומה קטנה. שכן שלי בגילי, כשהיה בן 20, קפץ מהמרפסת בקומה 9 והתאבד. ראיתי אותו שרוע שוכב מת על הרצפה, בחניה, וזה השפיע עלי. לאחר כמה ימים עליתי לנחם ונרגעתי קצת, אבל אחר כך כל הזמן דיברתי עליו בכל דרך. לפני כמה חודשים גם בדקתי איפה הוא קבור תמונות שלו סיפור או משהו, למרות שפחות או יותר סיפורו ידוע לי... בכתה ז\' הוא עבר התעללות מילולית ופיזית מכמה בני כיתתו במשך תקופה ארוכה ושמר זאת בבטנו כ- 6 שנים. כשלהוריו נודע המידע המזעזע הזה הם ניסו לתת לו טיפולים גם לתקן את הנפש ולרפא את הכאבים הפיזיים שהופיעו בעקבות כך אך הצלקת הייתה עמוקה מדי ובלתי ניתנת לריפוי. גם בישיבה התעללו בו והציקו לו, רמסו אותו, צחקו, החרימו. עשו לו ממש רע אז הוא נשבר ונהיה חילוני. הוא סבל ממחלת שרירים קשה מאז שנולד, סבל מהחברים בכתה ובישיבה וגם זה הציק לו שהוא מנסה לכבד את הוריו והם לא יכולים לעזור לו, ואם לא די בכך, בסוף הוא גם שנתיים היה חולה סכיזופרניה קשה, מרכז גמילה, בית חולים, אשפוזים, טיפולים, הוא גם לקח מלא מלא כדורים, והנה חייו הסתיימו בטרגדיה. ה-ת-א-ב-ד-ו-ת... מסכן, הוא כ\"כ סבל כשהיה חי. לפעמים אני מתרגזת ממה שקרה... על חבריו שכך נהגו איתו. זאת רשעות. זה מעצבן אותי... אז פתחתי מיזם בשם יום המילה הטובה וגם פרויקט יום המעשים הטובים, גמח תהילים חיזוק שבועי וגם יש לי חלום בעתיד לפתוח בית כנסת, הכל לזכרו כמובן. הבעיה היא שתקופה ארוכה הוא הסתובב איתי. זה נגמר באחד מימי שישי, שהוא דיבר איתי פעם ראשונה, ביקשתי סליחה, גם אני סלחתי לו ואז הוא אמר שהוא יבקש עלי רחמים בשמיים והוא אוהב אותי ותודה על החסדים, לא זוכרת בדיוק... ואז הוא נופף לשלום וחייך, כך גם אני, ואז הוא נעלם כלא היה... הוא היה מסתובב איתי. הייתי רואה את גופו בתכריכים ופניו משדרות מצוקה, דמעות בעיניו והוא מסתכל עלי במבט מוזר ומאוכזב. הוא כל כך עצבני כועס ומרוגז, כך 5-10 דקות ונעלם.. יש דבר כזה לפי התורה או הקבלה או היהדות נפטר שנשמתו בגן עדן אך הוא מסתובב עם עוד נשמה שחיה פה בעולם הזה? משהו דומה אולי? שמתי לב בלי קשר שאנחנו מאד דומים, למרות שאין קשר משפחתי. יש לי יסורי מצפון כי תליתי פתקים בבנין שלנו- אנחנו עברנו... על החסדים שאני עושה איתו ומישהו תלש, מי? לא יודעת. יש לי הרגשה שהוריו או משפחתו ראו זאת ותלשו הכל, ואולי הם מקפידים עלי, ואני לא רגועה בכלל. מה אעשה? האם יהיה נכון ללכת לקברו? ומה פשר כל הדבר המוזר הזה? כל המציאות שחייתי בה שנתיים ורבע. מתי יהיה הסוף, ומה זה מצביע? ואם הוריו באמת מקפידים ולא סולחים???