ברכת המזון לנשים

א. נשים חייבות בברכת המזון. והן בעוון, רבות נשים אוכלות עתה בלא ברכה מחמת חסרון ידיעה, ועתידות הן ואביהן ובעליהן ליתן את הדין (אם לא מיחו בידן), וראוי לכל אדם ללמד את בתו בנעוריה בית אביה את נוסח ברכות הנהנין וברכת המזון, ואם לא למדה בבית אביה, חייב בעלה ללמדה.

ב. אשה שאכלה שיעור שביעה והיא מסופקת אם בירכה ברכת המזון, אינה חוזרת לברך מספק. ומכל מקום טוב שתהרהר את ברכת המזון בלבה, או שתשמע ברכת המזון מאדם אחר שמברך, ויכוין הוא להוציאה ידי חובה, וגם היא תכוין לצאת ידי חובה.

ג. כיון שיש ספק אם חיוב האשה בברכת המזון הוא מן התורה או רק מדרבנן, על כן אין היא יכולה להוציא ידי חובה את האיש אלא רק אם התחייב בברכת המזון מדרבנן כגון שאכל פת  בשיעור כזית בלבד, אבל אם אכל כדי שביעה שחיובו בברכת המזון מהתורה, אין האשה יכולה להוציאו ידי חובה. ומכל מקום כל זה לכתחילה, אבל בדיעבד יצא ידי חובה.

ד. אשה מוציאה את הקטן ידי חובת ברכת המזון. אבל קטן אינו מוציא אשה שאכלה שיעור שביעה, כיון שהקטן חייב רק מדרבנן מדין חינוך, ויתכן שהאשה חייבת מהתורה, ואין חיוב דרבנן מוציא ידי חיוב מהתורה.

ה. אשה ששכחה לומר "רצה" בשבת בשתי הסעודות הראשונות, דהיינו בסעודת ליל שבת ובסעודת שחרית  של שבת, צריכה לחזור ולברך. ואם נזכרה מיד כשאמרה "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם" כדי לומר לעד האל אבינו וכו', ועדיין לא אמרה תיבת "לעד" תסיים מיד: "אשר נתן שבתות למנוחה" וכו' ותמשיך בברכת לעד וכו'. אבל אם התחילה בנוסח הברכה הרביעית –חוזרת לראש.

ו. נסתפקה אם אמרה רצה בברכת המזון- אינה צריכה לחזור ולברך ברכת המזון. ומכל מקום אם נזכרה לפני שאמרה לעד וכו' אומרת אשר נתן שבתות וכו', ואם אמרה תיבת לעד- אינה חוזרת.

ז. אשה ששכחה לומר "רצה" בסעודה שלישית, אינה חוזרת כלל אפילו לברכת אשר נתן.

ח. אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא בברכת המזון ביום טוב, דינה שוה לדין האיש, שאם נזכרה מיד כשאמרה ברוך אתה ה' (לפני שתחתום בונה ירושלים)- תסיים "למדני חוקיך", ותחזור לומר יעלה ויבוא. ואם כבר חתמה בונה ירושלים, תאמר שם בשם ומלכות נוסח הברכה ברוך אתה ה' וכו', אשר נתן ימים טובים וכו'. ואם נזכרה לאחר שהתחילה ברכת הטוב והמטיב, שאמרה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, ומיד נזכרה, תסיים: אשר נתן ימים טובים וכו', אבל אם התחילה לומר לעד וכו'- אינה חוזרת.

ט. אשה ששכחה לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בליל פסח, ונזכרה לאחר שהתחילה לעד האל וכו', חוזרת לראש ברכת המזון כדין האיש. ודוקא בליל פסח חוזרת לראש, (כיון שחייבת באכילת מצה), אבל בליל סוכות- אינה חוזרת.

י. אין לאשה לעסוק במלאכה כל שהיא באמצע ברכת המזון, כגון לנקות את השלחן או לשטוף כלים וכיוצא בזה, וכן אין לה לרמוז בעיניה או להראות בידיה לבני ביתה באמצע ברכת המזון.

יא. אשה בימי נדתה ואפילו בימי המחזור שלה, חייבת מן הדין לברך ברכת המזון וכן לברך את כל הברכות. ואסור לה להחמיר על עצמה להמנע מלברך. ואפילו נהגה כבר להחמיר, עליה לבטל מנהגה (בלי התרה) ולברך את כל הברכות.