כשר שבת

א. חכמינו אסרו שכר שבת, דהיינו לקבל שכר תמורת עבודה הנעשית בשבת, גם אם אין כל איסור בעצם עשיית העבודה, גזירה משום מקח וממכר, לפיכך שומר שסיכמו עמו לתת לו שכר עבור כל יום ששומר, אסור לו לקבל שכר עבור שמירתו בשבת אפילו אם מקבלו עם שכר שאר הימים, וכל שכן אם שכרוהו לשבת בלבד שאסור לו לקבל שכר עבור שמירתו בשבת. אבל אם סיכמו עמו לתת לו שכר עבור   כל שבוע או כל חודש, מותר לו לקבל כל השכר שסיכמו עמו, אף ששכר שבת בתוכו, כיוון ששכר שבת מובלע בתוך שאר הימים, ומכל מקום אסור לשומר לומר למשכיר תן לי שכר יום שבת, אלא יאמר תן לי שכר שבוע או חודש.

ב. חזן המתפלל בשבת בלבד או בימים הנוראים וכן תוקע בראש השנה, רשאים לקבל שכר עבור זה ואין בזה משום שכר שבת, כיוון שבדבר מצוה לא גזרו חכמים לאסור, וכן הדין במשגיחי כשרות ודרשנים שדורשים בשבתות ובימים טובים שרשאים לקבל שכר, והמחמירים לעשות בהבלעה (כלומר שיתפללו איזה תפלה בימי החול, או ידרשו דרשה בימות החול)-תבוא עליהם ברכה.

ג. רופא שנקרא לביתו של חולה בשבת, מותר לו במוצאי שבת לדרוש שכר על כך, ואין בזה משום שכר שבת.

ד. מותר לשלם לפני השבת או אחריה, עבור השימוש במקוה בשבת, כי התשלום הוא גם עבור הוצאות החימום והניקיון שהיו מבעוד יום לצורך השימוש בשבת, וגם במוצאי שבת מנקים את המקוה, ולכן נחשב זה להבלעה.

ה. הגר בבית מלון, אפילו אוכל ויושן שם בשבת בלבד, מותר לו לשלם שכר עבור זה, ואין בזה משום שכר שבת, כיון שיש לבעל המלון הוצאות ל הנקיון, ונמצא שמשלם שכר בהבלעה.

ו. מותר להחליף תורנות שבת במטבח או בבית חולים וכדומה בתורנות אחרת ביום אחר, ואפילו בשבת אחרת, ואין בזה משום שכר שבת. 

ז. רבית חובה שמשלמים בבנק ללקוחות לפי יתרות יומיות (על פי היתר עיסקא), אין לחוש משום שכר שבת, כיוון שהיתרה בבנקים נחשבת לפי יום עסקים שנגמר בעת סגירת הבנק בשעות הצהריים, כך שנכלל בו חלק מיום חול.