אמירה לגוי בערב שבת ובשבת

א. אסור לומר לנוכרי לעשות לנו מלאכה בשבת אף על פי שאינו מצווה על השבת, ואף על פי שאמר לו קודם השבת, ואף על פי שאינו צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת, ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהם ויבואו לעשות בעצמם.

ב. פוסק אדם עם הנוכרי על המלאכה וקוצץ דמים (דהיינו קבלנות שקובע מחיר) והנוכרי עושה לעצמו (כלומר על דעת עצמו) בכל שעה שירצה, ואף על פי שהוא עושה בשבת-מותר. שמכיון שקבע לו מחיר, הנוכרי עושה על דעת עצמו למהר להשלים מלאכתו, והרי היהודי לא מקפיד עליו שיעשה דוקא בשבת, שאם לא יעשה בשבת יעשה למחר, ולכן הדבר מותר.

ג. ההיתר הנאמר בסעיף הקודם הוא דוקא בצנעה, כלומר שהיא מלאכת צנעה, שאין מכירים כולם שזו המלאכה של ישראל הוא, אבל אם יודעים שהמלאכה של ישראל- אסור, שהרואה את הנכרי עוסק, אינו יודע שקבע אתו מחיר, ואומר שפלוני שכר את הנכרי לעשות לו מלאכה בשבת ואסור משום מראית העין. (ופירוש ''צנעה'' הוא שאין מכירים הכל שזו המלאכה של ישראל, אבל רשאי הנכרי לעבוד אפילו בפרהסיא). וההיתר הוא דוקא שהנכרי עושה את המלאכה מעצמו בשבת, אבל לומר לו לעשות בשבת אסור (וכפי שנתבאר לעיל בסעיף א') ותנאי נוסף, שיעשה הנכרי את המלאכה בבית מלאכתו ולא בבית ישראל, שאם יעשה בבית ישראל, אזי נראה כאילו הוא עושה בשליחות ישראל.

ד. מותר למסור עבודה לגוי בימי החול, כתפירת חליפה או נעליים וכדומה, שהרי שכרו קצוב וקצוץ, והוא אינו אומר לו לעבוד בשבת, וגם מראית העין לא שייך כאן כלל, שאין זו ניכרת כמלאכת ישראל, והגוי עובד בבית מלאכתו.

ה. מותר למסור מכונית בערב שבת לתיקון אצל מוסך של גויים, באופן שכל פועליו גויים, על מנת שיוכל לקחתה חזרה ביום ראשון, כשקצב לו סכום תשלום עבור עבודתו. ובלבד שיש שהות מספקת לבצע את התיקון בערב שבת או במוצאי שבת, ואז אפילו אם הגוי מבצע את התיקון של המכונית בשבת-מותר, הואיל ואינו אומר לו לעבוד בשבת, ויכול הגוי לעשות את המלאכה בערב שבת או במוצאי שבת. ואם מסר את המכונית לתיקון כשהזמן היה מצומצם, ואין שהות מספקת בידי הגוי לבצע כל התיקונים במכונית אלא אם כן יעבוד בשבת, לכתחילה אין לעשות כן, שהרי זה כאומר לו בפירוש שיעבוד עבורו בשבת. ומכל מקום במקום צורך יש להקל בזה, גם אם ישלים את התיקון בשבת, והאשכנזים מחמירים בזה.

ו. עבודת בנין או קציר שדה וכדומה, אסור לו להניחה לעשות בשבת, מפני הרואים שאינם יודעים שפסק לו דמים. ודבר מחובר נחשב כאילו ידוע ומפורסם שהוא של ישראל.

אמירה לגוי בשבת:
ז. אסור בשבת לומר לגוי לעשות בשביל יהודי מלאכה אשר ליהודי עצמו אסור לעשותה. בין שאיסור עשיית המלאכה מהתורה ובין שאיסורה מדרבנן. וגם לומר לגוי בימות החול לעשות מלאכה כזו בשבת- אסור.

ח. כשם שאסור לומר לגוי בשבת לעשות לו מלאכה, כך גם אסור לרמוז לו בשבת שיעשה מלאכה. כיון שגם הוא בכלל אמירה, שעל ידי רמיזתו הוא עושה בשבת. והוא הדין שאסור  לומר לו בשבת איזה דבר שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה. אבל לרמוז לו שלא בלשון ציווי כגון שאומר "הנר אינו מאיר יפה", או שאומר "איני יכול לקרוא לאור הנר"- מותר, ואין לאסור מטעם שנהנה ממלאכה שעשה הגוי בשבילו, כיון שאין זה הנאה כל כך, שהרי גם מקודם היה יכול לקרוא לאורו בדוחק. (אבל אם יש ליהודי הנאה ישירה כגון שהגוי הדליק עבור היהודי נר חדש, אסור ליהודי להנות ממנו בשבת עד מוצאי שבת שיעור זמן כדי עשיית אותה מלאכה).  

ט. מי שקשה לו להירדם כשאור החשמל דלוק, מותר לומר לגוי בשבת, ''קשה לישון כאשר יש אור בחדר'' (דהיינו בלשון סיפור את הצורך בעשיית המלאכה), ומאליו יבין שצריך לכבות. אבל אסור לומר לו בשבת, ''למה לא כיבית אצלי את האור בשבת שעברה'' (דהיינו רמז בלשון ציווי), כדי שיבין לכבותו עכשיו.

י. מותר לומר לגוי לאחר השבת, "למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה", אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנה בשבת הבאה. ואין זה דומה למה שנאמר לעיל (בסעיף ח') שאסור לרמוז בלשון ציווי שיעשה מלאכה, ששם הוא רומז לו ביום שבת ולכן זה חמור, אבל כאן רומז לו לאחר שבת.