להיות קדושים

היסוד של יצר הראייה תלוי ברצון, במחשבה היכן היא, וראיה לזה, הרי על המדרכות בערים יש עצים, אדם עובר על המדרכה, תשאלו אותו: ראית את העץ? הוא לא שם לב, למה? כי זה לא מעניין אותו, אבל יש דברים שהוא רואה, מה שמעניין אותו הוא רואה, מה שלא מעניין אותו הוא לא רואה. אדם צריך ללכת באופן שהדברים האסורים לא יעניינו אותו כמו שהעצים לא מעניינים אותו. ומבואר בספרים הקדושים שמי שמצטער על ראייה אסורה שנפלה לו ללא כונה מקבל שכר טוב על צערו ויגונו.

כמו שאומר רבי נחמן זיע"א, שצריך להיות מנורה בשבעה קנים מקשה זהב טהור! הפה ושתי העיניים, שני נחירי האף ושני האוזניים כולם קדושים, יאירו את משכן העדות, להודיע ולהגלות לכל באי עולם כי שכינה שורה בתוככי ישראל ממש. ואומר האור החיים הקדוש, שהפה צריך להיות קדוש כמו כלי שרת, הרי בפה הזה אתה מתפלל ולומד, איך יתכן שבאותו פה שאתה מדבר דברים בטלים אתה מדבר דברי תורה ומתפלל. ומשל ממשיל הוא לשתי אנשים מביאים מתנה למלך, האחד מביא עוגה משובצת יהלומים וכל יהלום יקר מאד, והשני מביא עוגה פשוטה, את הראשון תולים ואת השני מכבדים ונותנים לו שכר ויקר. ההבדל הוא שהראשון הגיש את העוגה בסיר מטונף, מנשאים את ראשו מעליו! השני הביא בכלי נקי, מנשאים ומרוממים אותו!

ואף שאפשר לאדם לעצום את עיניו לסתום את אזניו ביתדות ידיו או תנוכיו, כך האף והפה, ויש לו לפה שתי מחסומים לבטחון מוחלט. אבל את המחשבה אי אפשר לחסום, גם אם חושב שלא לחשוב הרי חושב הוא שלא לחשוב. שיא גדלות של אדם כשמצליח לשלוט אף במחשבותיו, רשעים כל העולם רץ להם בראש, שבויים בכחות הטומאה, אין לו אפשרות כלל לשלוט בעצמו. רק בלימוד התורה שקוע אדם בתורה, הלומד מוסר מקדש את מחשבותיו ורעיונותיו והרהוריו.

ואמרו המקובלים, במקום מחשבותיו של אדם שם הוא, אדם שחושב על קדושה כולו בקדושה, חושב על טומאה חלילה כולו בעולם של טומאה. כולו טבול בתוך טומאה נוראה ואיומה. כ"ק אדמור מקאליב זיע"א מפרש: "הרהורי עבירה קשים מעבירה" ר"ת מעק"ה. "ועשית מעקה לגגך" שים מעקה לגגך, למוח הנמצא במקום הגבוה של האדם, מעקה חזק שימנע כל מזיק להכנס. שמירה חזקה היא העיניים.
תארו לעצמכם, מלך מגיע אליכם הביתה, ואדם מביא פח זבל לתוך הסלון. כך מקבלים פני המלך?! הלא יכעס ויסתלק!! השכינה הקדושה שורה במוחו של האדם, והוא מכניס תמונות רעות – פח זבל, לתוך מוחו? השכינה הקדושה מסתלקת ממנו!  "ולא תביא תועבה אל ביתך" "ונשמרת מכל דבר רע, כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש, פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך"! כשיש חוסר צניעות הקב"ה מסלק את שכינתו חלילה, וחלילה חיילי ישראל אין להם שמירה. הרי זה כמו שתולה שלט על מוחו ואומר, אין כניסה לקב"ה, חלילה וחס. כמו שאומר לקב"ה אל תבוא הנה.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" כל אדם מישראל הוא בבחינת משכן, והקב"ה רוצה לשרות בו. צריך שכולו יהיה נקי וקדוש, כדי שהשכינה הקדושה תשרה בו באהבה. שיהיה אני לדודי ודודי לי. הקב"ה אומר: והייתם לי קדושים, למה כתוב "לי"? אומר רש"י אם אתם קדושים אתם שלי, ואם לאו אתם של נבוכדנצאר וחבריו חלילה, כי אני קדוש אף משרתי קדושים. תהיה עבד למלכו של עולם, יהיה לך טוב, אין כתורה הקדושה ודרכיה הטהורים, והקדושה מזככת אותו, מזככת את דעתו ומחכימה אותו. והטומאה מטמטמת את ליבו. הקדושה מביאה לידי זכרון, ככתוב "ולא תתורו וגו' למען תזכרו", הטומאה מטמטמת ליבו של אדם. הקדושה מביאה שמחה, טומאה מביאה צער. השמות של ראשי הסט"א הם לי'ל'ית מלשון לילה וגם סמ'אל מסמל שמאל, חולשה.
הקדושה זוקפת ראשו של אדם, הטומאה כופפת ראשו. האדם הקדוש רואים אותו בשמים, אוהבים אותו משתבחים בו, הקב"ה אוהבו, הטמא לא רואים אותו בשמים, הרי הוא מרחיק במו ידיו את הקב"ה ממנו. כמה צריך להתחזק בקדושה ולשמור על המנורה הטהורה שקיבלנו מהבורא.
שבת שלום.