פרשת במדבר

ספר במדבר הוא הנקרא בפי חז"ל ספר הפקודים. ובודאי בזה שחז"ל כינו אותו בשם זה, הרי זה מגלה לנו שענין הפקודים אין זה רק לדעת כמה אנשים יש בכל שבט ושבט. אלא יש כאן ענין פנימי שהוא מגלה לנו את כוחו ויחודו של עם ישראל לעומת שאר אומות העולם.
ומצינו בזה שני מאמרי חז"ל. בילקוט שמעוני (במדבר רמז תרפז) זה שאמר הכתוב הביאני אל בית היין, כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושנים אלף רבבות מרכבות של מלאכים, שנאמר "רכב אלהים רבותים", והיו כולם עשוים דגלים דגלים לכך נאמר "דגול מרבבה", כיון שראו אותן ישראל שהן עשוין דגלים דגלים היו מתאוין לדגלים אמרו הלואי שאנו נעשין דגלים כמותם, לכך נאמר "הביאני אל בית היין" זה סיני שבו נתנה התורה [שנמשלה ליין] שנאמר "ושתו ביין מסכתי", ודגלו עלי אהבה הלואי הוא מדגיל עלינו אהבה, וכן הוא אומר "נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול", אמר להם הקב"ה נתאויתם לדגלים חייכם שאני עושה שאלתכם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה אהבתו של ישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים, כמו שנתאוו איש על דגלו באותות. ע"כ.

עוד מצינו מאמר נוסף: בילקוט שמעוני (רמז תרפד) בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקב"ה אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר "הבו לה' משפחות עמים" כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר הזה אחר המצות, "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" ואחר כך "וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש כל עדת בני ישראל" שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן. ע"כ.

המפרשים מבארים את ענין הדגלים כך: לכל שבט יש לו תפקיד רוחני בתוך כלל ישראל. גם אצל אבותינו הקדושים כל אב היה לו את הדרך שהוא סלל אותה בעבודת ה'. אברהם הקים את עמוד החסד. יצחק את עמוד העבודה. יעקב את עמוד התורה. כל אחד מהעמודים משמש לנו דרך התקרבות אל הקב"ה. וכך גם כל שבט התיחד בעבודה משלו. לשם כך היו דגלים. את הרעיון הזה של דגלים ראו בקבלת התורה אצל המלאכים שגם הם יש בינהם כיתות כיתות, כאשר לכל כת יש את המיוחדות שלה. אין כת אחת יכולה להכיל את עבודת הכת האחרת, כך גם אין שבט אחד יכול להשלים את עבודת השבט האחר. אבל כולם יחד מגיעים לשלימות בעבודת ה'.
אולם בכדי שנהיה ראויים לעבוד את הקב"ה, צריכים אנו את ספר היוחסין לאבותינו. כי מבלי יחוס זה אי אפשר להתקרב לעבודת ה'. הרי עבודת ה' צריכה מסירות ודביקות, ולא התלהבות חד פעמית. ולזה צריך כוחות מיוחדים של מסירות. את זה קבלנו בירושה מאבותינו הקדושים, עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. ועליו נאמר "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". וכן יצחק ויעקב טבעו בנו את הכוחות של מסירות ואהבת ה' בכל עת ובכל מצב. ועם כוחות אלו כלל ישראל ניגש לקבל את התורה.