Written by:
פעולת המצוות נכנסת בנפש האדם, ולכן יש רמ"ח מצוות עשה כנגד איבריו של האדם ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד גידיו של האדם.
פרשת 'כי תשא' עוסקת בתחילתה בענין תרומת מחצית השקל לאדני המשכן, ואח"כ מובאים בפרשה כמה פרטים בעניני המשכן, עשיית הכיור, הכנת שמן המשחה למשכן וכליו, ולאהרן ולבניו. עשיית הקטורת, ואח"כ הציויי למנות את עושי המלאכה לעשיית המשכן וכליו. נמצא א"כ שתחילת פרשת 'כי תשא' היא המשך לפרשיות תרומה ותצוה העוסקות בציווי אודות תבנית המשכן וכליו ואף בגדי אהרן ובניו. ומיד לאחר פרשת 'כי תשא' שוב באות פרשיות ויקהל ופקודי העוסקות בהוצאת אותו ציווי מן הכח אל הפועל. אך באמצע פרשת 'כי תשא' נכנס כאן תיאור אודות המעשה הנורא של העגל שעשו בני ישראל. ולכאורה מדוע מספרת התורה על מעשה העגל דווקא כאן בתוך הפרשיות העוסקות בהקמת המשכן. עוד יש להתבונן בענין הקמת המשכן שנעשתה רק בחודש ניסן, וכבר שאלו הקדמונים מדוע התאחרה הקמת המשכן עד לחודש ניסן, והרי מבואר במדרש שהמשכן היה מוכן כבר בחנוכה בכ"ה בכסלו בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, אם כן איפוא מדוע נדחתה הקמתו עד לראש חודש ניסן עד הראשון לחודש הראשון בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים.

בספר 'מקדש הלוי' מבאר את התשובה לשתי השאלות הללו, יש כאן יסוד חשוב הנוגע למהות עבודתנו הרוחנית כולה. אנו יודעים כי נצטווינו בתרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה מצוות לא תעשה. לכאורה נראה אולי שהמצוות הללו הינן פרטיות מחייבות אותנו לעשות מעשים מסויימים או להמנע מלעשות מעשים אחרים. אולם לאמיתו של דבר טעות היא זו. המצוות אינן הוראות פרטיות הנוגעות למעשים מסויימים, אלא הן הוראות האמורות לחולל שינוי מהותי בכל אישיותינו ולעשות אותה רוחנית ומרוממת יותר.

אילו לא היה נעשה מעשה העגל הנורא, די היה במצוות שקיבלו ישראל בהר סיני, שהם עשרת הדברות וכל הכלול בהן, בכדי לחולל שינוי מהותי בנפשם. ואז מיד היו יכולים להקים את המשכן ולזכות להשראת השכינה בתוכם. הם היו יכולים להעפיל ולהתרומם מכח מצוות אלו לדרגה כזו שהיתה מאפשרת את אותה השראת השכינה המיוחלת. אולם כידוע בני ישראל כשלו בחטא העגל ולא עמדו בנסיון למנוע מהערב רב את עשיית העגל והכרזת 'אלה אלוהיך', ואע"פ שבני ישראל עצמם לא עבדו לעגל, אלא רק הערב רב שהיו ביניהם, אולם העובדה שאותם ערב רב היו מסוגלים לעשות מעשה נורא שכזה ולכפור בקב"ה, זו הוכחה כי בני ישראל עצמם לא הגיעו עדיין לדרגה הראויה לרוממות הנדרשת.

מעתה ברור כי לא ניתן היה עדיין להשרות את השכינה בתוך בני ישראל, למרות שהם קיימו את כל המצוות כהלכתן על כל פרטיהן ודקדוקיהן, מעשה העגל הוכיח שהם עדיין לא הפנימו את רוממות המצוות. מעשה העגל הוכיח למעלה מכל ספק שהמצוות עדיין לא פעלו את פעולתן בנפשותיהם של ישראל, וממילא השראת השכינה ביניהם היתה נמנעת. מצב של רוממות אמיתית בלב בני ישראל אמור היה איפוא למנוע את חטא העגל, אם החטא לא נמנע הרי שבכך היה משום הוכחה ברורה לכך שאותה רוממות לא קנתה שביתה בליבותיהם של ישראל ועל כן לא היתה אפשרית השראת השכינה ביניהם. לפיכך מוזכר חטא העגל בין תיאור הציווי על המשכן לבין תיאור עשייתו, ללמדנו כי חטא זה הוא שחצץ בין הרצון להשרות את השכינה בישראל לבין האפשרות המעשית ליישם את הדבר למעשה. גם בחנוכה בכ"ה בכסלו כאשר הושלמה מלאכת המשכן עדיין לא היו ישראל בדרגה המאפשרת את השראת השכינה בתוכם וממילא לא ניתן היה עדיין להקים את המשכן עד ראש חודש ניסן רק אז ידע בוחן כליות ולב כי המצוות כבר פעלו את פעולתן בלב בני ישראל רק אז היה ברור שחטא העגל לא יכול להשנות שוב לפיכך רק אז ציוה הקב"ה להקים את המשכן והשרה את שכינתו בתוך בני ישראל.

Latest from הרב משה דיין