פרשת שלח לך

פרשת 'שלח' פותחת בציווי 'שלח לך אנשים' רש"י מביא את דברי חז"ל (מדרש רבה, סוטה לד) 'שלח לך'- לדעתך. אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. ע"כ. משמעות הדברים שכאילו הקב"ה אומר למשה באמת אין צורך לשלוח מרגלים, אבל אם תרצה בכל זאת לשלוח אינני מונע ממך. ויש להבין האם אין בשליחת מרגלים חסרון באמונה? הרי הקב"ה אומר אין צורך לשלוח. וא"כ למה ניתנה כאן האפשרות לשלוח.

בספר 'אוצר התורה' מבאר הרב אליהו שליזנגר אפשר לומר דהנה מצינו שני סוגים של ריגול בארץ זרה. יש סוג אחד- שאמור לרגל את הארץ ולברר האם ישנם סיכויים לנצח במלחמת הכיבוש. ריגול מסוג זה מטרתו לתת לנו הערכת מצב נכונה, על מנת להחליט אם בכלל כדאי לצאת למלחמה על כיבוש המקום, או שמא אנו מסכנים את  הלוחמים שאין סיכוי לנצח. בריגול כזה יש לברר את גדלו ואת כוחו של האויב ואת מבנה השטח אותו מעונינים לכבוש. ריגול כזה מטרתו להביא לידי החלטה על עצם כדאיות המערכה. אולם יש עוד סוג שני של ריגול-  כאשר כבר יש החלטה ברורה ונחושה לצאת למלחמה על כיבוש הארץ ועל כך כבר הוחלט באופן ברור ונחרץ. אלא שמ"מ עדיין יש צורך לערוך סיורים בשטח כדי לבדוק את דרכי המלחמה. באיזו דרך להתקיף את האויב, ובאלו דרכים וכלי מלחמה להשתמש, כמה חיילים נמצאים ממול. והכל נעשה כדי להגשים כמה שיותר בקלות את היעוד של כיבוש הארץ.
כשהקב"ה אמר למשה "שלח לך אנשים" הרי זה ברור שהקב"ה לא צריך שיעשו ריגול בכדי לדעת אם יצליחו בני ישראל לכבוש את הארץ או לא. שהרי כבר הקב"ה הבטיח לתת את הארץ לעם ישראל, וברור גם שהקב"ה ינחה אותם בדרך טובה ונאמנה שיצליחו בפעולתם ולא יאונה להם כל רע. אך הקב"ה יודע את נפש האדם, וכך הנהיג הקב"ה שיעשו בדרך הטבע, ואין סומכין על הנס. ולכן יש ענין בשליחת המרגלים בכדי שהעם יקבל קצת מידע שיחשבו איך לכבוש בדרך הרגילה.

גם משה רבינו כשפנו אליו העם לשלוח מרגלים אמרו לו בזאת הלשון "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן". הרי שהמטרה היתה רק לברר את הדרך אשר נעלה בה, ואת הערים אשר נבוא אליהם. ולכן הסכים משה ואמר "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר" שהרי לא היה כאן איזה פקפוק על עצם הכיבוש והמלחמה, שזה היה ציווי ה', והדבר היה ברור ומוחלט. אלא שנשאלה השאלה איך עושים את זה הכי טוב ובקלות ללא סכנות וללא הפתעות. ועל כל זה הסכימה גם דעת הקב"ה ולא עיכבה, וזו היתה מטרת הריגול ששלח משה וכמו"ש "וישיבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן".

ובכן, כשחזרו המרגלים היה עליהם לתת דיווח עדכני על הדרך הטובה ביותר היאך ניתן לכבוש את הארץ בקלות ובמהירות. אבל כאן המרגלים נפלו לטעות גדולה, הם הפכו את מטרת הריגול לסוג השני, הם ערערו על עצם המלחמה והכיבוש, ומטרתם היתה להרפות ידים ולהחליש את הלבבות כדי שלא ינסו כלל ועיקר להלחם, ועל ידי מורך הלב שהכניסו בעם, גרמו פקפוק ביכולת שלהם להכנס לארץ. וזה כבר גרם לתסיסה והתרסה. עד שנגזר על כל הדור ההוא שלא יכנסו לארץ.
בעלי המוסר אומרים שיש ללמוד את פרשה זו גם כמשל ל'אדם' שנשמתו יורדת לרגל את הארץ ולחזור למעלה עם תוצאות טובות. אך האדם נמשך אחר הפיתויים ואומר 'לא נוכל לעלות'. וזו טעות שהרי אם הקב"ה שלח את הנשמה לכאן על מנת להביא מכאן מצוות ומעשים טובים, יודע הוא שאפשר להצליח ולהתגבר על המכשולים, אלא שהאדם צריך ללמוד את דרכי הלחימה עם היצר הרע, ולזה נתן לנו את התורה, כמאמרם בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. יעזרנו ה' שנזכה לירש את הארץ העליונה.