מסופר על הבעל שם טוב שאחד התלמידים שלו רבי דוד מקולייר היה איש אלוקים קדוש ונורא. אדם גדול כתב עליו "טהור כמו מלאך אלוקים אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב ר' דוד מקולייר". ביום כיפור ר' דוד היה עולה מוסף, והבעל שם טוב עולה נעילה. ומדי פעם הבעל שם טוב היה עושה שליחויות והיה שולח אותו. מסופר שפעם אחת הבעל שם טוב קרא לו על איזו עירה שמאוד היו אוהבים את הבעל שם טוב אבל מסיבה לא ידועה התהפך משהו אצלם והייתה להם התנגדות לבעל שם טוב. כהתנגדות אליו, הבעל שם טוב לא רצה שיהיה קטרוג עליהם ולכן קרא לרבי דוד שיסע לעירה שלהם ויהפוך את ליבם, כמו שהיה קודם. העיירה הייתה מאוד רחוקה כששמע את זה רבי דוד עשה חשבון אם יצא ביום ראשון האם יספיק עד שבת לעשות עם הבעל שם טוב ביחד. ואכן ביום ראשון על הבוקר נוסע רבי דוד לאותה עיירה, ובאמצע הדרך נכנס לפונדק ע"מ לנוח כדי להמשיך בדרך. בעל הפונדק היה יהודי והכניסו בשמחה, "אני מאוד שמח שבאתם, באתם ממש מהשמים". שאלו, כן, מה קרה. אמר לו בעל הפונדק, היום זה יום הפטירה של מור אבי וצריך להגיד קדיש, ואתה העשירי. אמר לו רבי דוד, מנין אני העשירי אני רואה שאתה לבד. אמר לו בעל הפונדק, יש כאן עוד ארבעה אנשים בשדה שהם צריכים להגיע, והשוחט של המקום, זה כבר חמישה אנשים. וכן צריך להגיע הרב עם שלושה הבנים שלו, זה תשע. ואתה עשירי.
רבי דוד חשב בליבו שאם הוא ימתין עד הערב הוא לא יספיק לנסוע ולחזור לבעל שם טוב לשבת. לכן אמר לו אני מצטער אני חייב לנסוע, אני לא יכול להתעכב. בעל הפונדק הסביר שכבודו יבין הגעת ממש מן השמים, אתה חייב להישאר. אמר לו ר' דוד עד הערב הרבה שלוחים למקום, אל תדאג. יצא להמשך דרכו והגיעו לעיירה ובאמת תוך זמן קצר אספו את כל רשעי העירה דיבר איתם וממש הפכו את הקערה על פיה, החזירם למצב הקודם, וחזר לבעל שם טוב. וכשהגיע לבעל שם טוב ביום שישי וסיפר את הכל. הבעל שם טוב הגיב בשמחה לא מלאה. אמר לו, דע לך כל הדרך שלך שאתה בא אלי רודף אחריך נפטר שקטרג עליך בשמים. כשהגעת לפונדק ובקשו ממך להשלים מנין, הנפטר הזה כבר שנים מחכה לתיקון שלו אם היית נשאר למניין היה בא על תיקונו, ועכשיו בגלל שלא נשארת להשלים את המניין הוא מצטרך לעוד תקופה ומחמת כך קטרג עליך בשמים. ובגלל הקטרוג החליטו שני דברים, או שהבן שלך ימות, או שאתה יוצא לשבע שנות בגלות. והרי איזה אבא יסכים שהבן שלו ימות, לכן החליט לבחור בגלות. הבעל שם טוב אמר לו ממוצאי שבת אתה יוצא ואסור לך להיות במקום אחד יותר משתים עשרה שעות.
היה יהודי אחד בעיירה של רבי דוד שקוראים לו אינצ'יל, יהודי ירא שמים גדול שהיה מאוד קשור לרבי דוד ולא יכול לזוז ממנו כלל וכששמע שהוא צריך להיות בגלות שבע שנים אמר לו שהוא בא איתו, בלעדיך אני לא חי. יום ראשון אותו יהודי אינצ'יל רץ לביתו לקח את הדברים וכשראתה זאת אשתו שאלה אותו, מה קרה לאן אתה ממהר. אמר לה אני הולך עם רבי דוד לגלות. התפלאה, כמה זמן. אמר לה, שבע שנים. אשתו הייתה צדקת ויראת שמים,כששמעה זאת נשמתה כמעט פרחה. שאלה אותו, שבע שנים ככה אתה עוזב אותי בקלות. אמר לה, אין לי ברירה אם את לא רוצה אני ייתן לך גט, אני לא יכול לעזוב את רבי דוד. אמרה לו, איך אתה מוציא מהפה שלך את המילה גט אני מוכנה לחכות לך וסבול אפילו שבע שנים רק שלא להתגרש. שמע זאת ושניהם בכו ביחד. נפרדה ממנו וליוותה אותו לשלום. רבי דוד ואינצ'יל מתחילים את תחילת גלותם למשך שבע שנים, נודדים ממקום למקום, יום ראשון יום שני... מקומות מאוד קרים, ישנים על ספסלים.
אינצ'יל היה מאוד עדין היה רועד מקור וממש סובל. ולרבי דוד היה צער על האינצ'יל הזה. ככה עוברים ממקום למקום למשך כל השבוע. הגיע יום שישי הגיעו לאחת העיירות ושניהם נכנסו לבית הכנסת. תמיד היה נהוג שאחרי התפילה הולכים האורחים לגבאי בית הכנסת ומחלקם להתאכסן בתושבי העיר לאירוח בשבת. ושהם הגיעו לגבאי ראה על פניו של רבי דוד שהוא לא אדם פשוט אלא פנים של מלאך. אמר לו, אותך נשלח לפרנס הקהילה הוא היה תלמיד חכם שאוהב תורה, וגם הוא אדם שאצלו תוכל לאכול הוא לא אדם שאין אצלו מה לאכול. שמע זאת רבי דוד הלכו לאותו פרנס העיר וכהגיעו אליו הזמין אותם אבל לא בכבוד כמו שצריך, וזאת לא בגללם אלא בגלל שבאותו יום הגיע אליו אורח מסתורי, וספרו לו שהוא אחד צדיק גדול ומכובד ואפילו את השם שלו לא הסכימו להגיד, כל הכבוד שבעולם אדם גדול אדם ממש מכובד. אותו פרנס העיר הביא לרבי דוד לטעום מהתבשילים, שיש מצווה בערב שבת לטעום מהתבשילים לאותו אדם צדיק גדול. רבי דוד רואה שזה אוכל בלי עין הרע טען בליבו שאם זה טעימה אז מה זה הארוחה. צלחת אחרי צלחת הוא אוכל... העוזר שלו אינצי'ל היה רעב מאוד הוא לא אכל כמה ימים.
רבי דוד רצה ללכת למקווה ולפני שהוא יצא ניגש למטבח וביקש חתיכת לחם בשביל העוזר שלו אינצ'יל שהוא גווע מרעב, נתנו לו. ואחר כך הלך רבי דוד למקווה. בערב שבת יצאו רבי דוד ואינצ'יל ובעל הבית לבית הכנסת, ניגש רבי דוד לבעל הבית וביקש ממנו, עשה איתי חסד אני לא צריך הרבה אוכל תביא לי שתי חלות יין וחתיכת דג, אבל לשמש שלי תיתן אוכל כמו שצריך. וגם אחרי התפילה אל תחכו לי כי אני מתפלל תפילת שמונה עשרה שלש שעות, רק תשאיר לי את האוכל שביקשתי. אחרי התפילה כך היה בעל הבית ואינצ'יל הגיעו לביתם סיימו את סעודתם שרו שירי שבת הלכו לישון ורבי דוד הנה הוא עדיין בתפילתו. השעה מאוחרת בלילה ורבי דוד צועד לביתו של המארח, הבית חשוך, הדלת סגורה, נקש על הדלת ובעל הבית לא שמע, רבי דוד ממשיך בנקישות עד שהשרת של בעל הבית שמע מתוך שינה התעורר התעצבן "מי מעיר אותי מתוך שינה". פתח את הדלת התחיל לקלל קללות בלי סוף. רבי דוד שומע ולא מגיב שומע את הקללות שומע ושותק. השרת נתן לו את החלות שלו עם הדג וחזר לישון. רבי דוד עשה את הקידוש שר שירי שבת בנעימות בדבקות ובשקט שלא התעוררו. ומתי שהוא שר הבית כולו חשוך ולא רואים אותו. הנה הוא רואה שהאורח המסתורי שאמרו, הוא אחד מגדולי הדור. קם מהשינה הולך עם שק, כל הכלי כסף והזהב שיש בבית שם בתוך השק. "היה צדיק נסתר הסתתר שלו יראו אותו". השק היה מלא ממשיך בדרכו לצאת מהבית, ופתאום רעש חזק בכל הבית היה לפניו כסא שלא ראה אותו מהחושך, נפל הצדיק המסתורי עם כל הכלים, כולם התעוררו. מיד רץ מהר וברח בחושך למיטה מחת לשמיכה כלא היה כלום. כל בני הבית הגיעו לראות מה קרה, כלי הבית נמצאים על הרצפה ורבי דוד ער ושר באמצע הלילה. מי יכול לעשות זאת, רק הוא. גם הצדיק הנסתר קם ושואל, מה קרה. כולם רצו לתת לו מכות לרבי דוד. ובסוף החליטו שבסעודה שלישית נדון מה עושים לו, אני מתחשב בו.
כל השבת רבי דוד והשמש שלו אינצ'יל מקבלים ביזיונות וקללות. והם לא מגיבים. הגיע סעודה שלישית הלכו להתפלל מנחה שרו שירי סעודה שלשית. והצדיק הנסתר אמר "ברוך זוכר הנשכחות" החליטו לעשות משפט בסעודה שלישית ואיפה הוא. אמרו לו, הוא לא נימצא הוא מתפלל ותפילתו כמה שעות. לקחו את השמש של בעל הבית (שרבי דוד העיר אותו בלילה מהדפיקות בדלת) אמרו לו רוץ תקרא לו. רץ לבית הכנסת וראה אותו מתפלל איזה תפילה מלאך הפנים שלו אש, אמר אני הכעסתי וקיללתי אתמול בלילה כזה בן אדם, הוא ראה שזה לא סתם אדם כל הפנים שלו כמו אש להבה. חזר לבית אמר להם הוא מתפלל. אמרו לו, אתה לא חוזר בלעדיו לך תביא אותו. חזר חיכה שמה עוד שעה עד שסיים את התפילה. שסיים אמר לו, שרוצים לשפוט אותך, על שאומרים שאתה רצית לקחת את הכלים. אמר ר' דוד, ככה אמורים. אמר לו השמש של בעל הבית, תרוץ הביתה תיגש ישר לאורח הזה שאומרים שהוא אדם גדול. תראה איך שהוא יראה אותך הפנים שלו יחליפו צבעים. וישר תגיד לו אתה מחפש לשפוט אתה בעצמך הגנב, יפול עליו פחד והוא יודה מיד. וכך עשה רבי דוד, רץ הביתה ראה את אותו צדיק נסתר מולו שמחליף צבעים בפניו. מיד אמר אתה אומר שאתה צדיק גדול אתה בעצמך הגנב. כששמע את זה אותו צדיק נסתר קיבל פחד הודה, ורבי דוד יצא בשלום. במוצאי שבת ניגש רבי דוד לשמש שלו אינצ'יל ואמר לו בשמים אמרו שהביזיונות האלו שעברנו בשבת הזאת נחשבים כמו שבע שנים של גלות ולכן אפשר לחזור הביתה.
ברוך זוכר הנשכחות
סיפור מרתק על קדושתם של הבעל שם טוב ותלמידיו.
Tags:
Hits: 9130
Related Items
-
הספר מר על חכם שלום הכהןהילולת צדיקים
-
כוחם של צדיקיםהילולת צדיקים
-
הנהג החטוףסיפורים מהחיים
-
כח הצדיקיםרבנים אורחים
-
להיות ספורטאיסיפורים מהחיים
-
השכנה השכינה והחתונהסיפורים מהחיים
Latest from הרב דניאל זר