כל ההלכות שנכתבו במאמר זה הם ההלכה היבשה של עצם הדין, אולם כיוון שיש מלא מקרים וכל מקרה הוא לגופו לכך בכל מקרה של הלכה למעשה כדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכות.
1. מעוברות ומניקות חייבות לצום ביום הכיפורים, ומכל מקום כיום כיוון שהרבה מעוברות חלשות ויש כאלו שיש בזה סכנה לתינוק או לאישה, לכן כל מעוברת תתייעץ עם רב מורה הוראה ותפרט לו את המקרה שלה, ואל לאישה להחמיר על דעת עצמה אם היא יודעת שהיא חלשה מכיוון שזה יכול לגרום לחשש פיקוח נפש.
2. יולדת (או המפלת) משעה שהחלו סימני הלידה ועד שלושה ימים מהלידה (72 שעות) פטורה מלהתענות, ואפילו אם אומרת שהיא רוצה ויכולה לצום אין מקשיבים לה אלא נותנים לה לאכול.
3. יולדת משלושה ימים (היינו אחרי שעברו 72 שעות מהלידה) ועד שבעה ימים, אם היא אומרת שהיא צריכה לאכול נותנים לה, אפילו אם הרופא אומר שהיא לא חייבת לאכול, מכל מקום כיוון שהיא מרגישה שהיא צריכה לאכול שומעים לה, ואם היא אומרת שאינה צריכה לאכול אזי היא חייבת לצום, ומכל מקום גם כאן שלא תסתמך על דעת עצמה ותלך ותייעץ עם רב מומחה ורופא מה לעשות.
4. חולה שיש בו סכנה פטור מהצום, וכן זקן מופלג שתש כוחו מחמת התענית דינו שחולה שיש בו סכנה, ואפילו אין לו חולי פנימי צריך לאכול ביום הכיפורים, ולכן כל זקן יתייעץ עם רב מומחה ורופא כדי שידע מה דינו האם יכול לצום או שאינו יכול לצום (וכמובן שאם הזקן אינו יכול יתייעצו בני משפחתו בשבילו ויש בזה גמילות חסדים והחיית נפש מישראל).
חולה שהרופא אומר שהוא אסור לו לצום מחמת שיש לו סכנה אם הוא יצום, אפילו שהוא לא חולה שיש בו סכנה, אזי הוא פטור מהצום, ולכן כל חולה שהוא יודע אצלו שיש לו חשש של בעיה ממשית אם הוא צם, יתייעץ אם הרופא וכן אם רב מומחה ולא יעשה על דעת עצמו.
5. כל אלו שפטורים מן הצום צריכים לאכול ולשתות לשיעורין, היינו שצריכים לאכול כ-27 גרם כל 10 דקות, ולשתות כ-37 גרם שתיה כל 5 דקות, וטוב להחמיר שישתו כל 9 דקות, ולכן חולה שיודע שצריך לאכול ביום הכיפורים ישקול לעצמו את כמות האכול (שיכין לו 30 גרם בכל שקית, וכך גם לגבי השתיה) לפני יום הכיפורים, כיוון שאסור לשקול במשקל דיגטלי או חשמלי, אולם אם יש לו משקל ידני מותר לו לשקול את כמות האוכל והשתיה ביום כיפור כיוון שזה לצורך מצוה, (וכיום יש קופות חולים שנותנים ומחלקים שקיות איגלו לפי הכמות וכל אחד יתעניין אם יש אצלו מי שצריך לדברים הללו)
6. כל מה שאמרנו בהלכה הקודמת זה דווקא לחולה שיכול לאכול כך ובזה יוצא מידי סכנת נפשות, אולם חולה שצריך לאכול יותר ואם לא יאכל בבת אחת כמות אוכל גדולה יבוא לידי סכנה, מותר לו לאכול עד כדי שיוצא מכלל סכנה, ולכן כל חולה שיודע שהוא פטור מהצום צריך להתייעץ עם רב מומחה ורופא כדי לדעת כמה הוא יכול לאכול.
7. אלו שאוכלים ביום הכיפורים מחמת סכנת נפשות, אם אוכלים לשיעורין (כמו אלו בהלכה מספר 5) צריכים לטול את ידיהם עד כף היד (כמו שנוהגים בכל השנה), ולא יברכו ברכת "על נטילת ידים" כיוון שהם אוכלים פחות מכביצה (54 גרם) בתוך שיעור של 10 דקות, ויברכו ברכת המזון ויאמרו "יעלה ויבוא", ואם שכחו אינם צריכים לחזור, ואם חל יום הכיפורים בשבת יאמרו גם "רצה והחליצנו", ואם שכחו ולא אמר לא צריך לחזור ולברך, ואין צריכים לעשות קידוש לפני שאוכלים, ואפילו אם חל יום הכיפורים בשבת אין צריך לעשות קידוש לפני שיאכלו, אולם אם הם חולים שצריכים לאכול כמות יותר גדולה ובבת אחת (כמו אלו שבהלכה מספר 6) יטלו ידיהם ויברכו גם ברכת "על נטילת ידים" כיוון שאוכלים יותר מכביצה בשיעור של זמן של 10 דקות.
8. חולה שאין בו סכנה שצריך ליטול תרופות או גלולות, אם טעמם של התרופות טעם מר ואינם ראויות לאכילה, יכול לבלוע את התרופות ללא מים, אולם אם התרופות ראויות לאכילה יעטוף את התרופה בניר או במין נילון נמס שרגילים כיום לתת בו אבקת תרופות, ויבלע אותם ללא מים, ואם יש אפשרות להחליף את התרופות בפתילות שאין משתמשים בהם דרך הפה עדיף לעשות כן, וכל חולה שאין בו סכנה הוא לגופו, ולכן יתייעץ עם רב מומחה ורופא אם יכול להפסיק למשל לקחת את התרופה ליום אחד ולא יקרה לו כלום או שאינו יכול וצריך לקחת כל יום.
10. בכל מקרה שהרב והרופא אומרים שאיש זה פטור מהצום, אין לאותו איש להחמיר על עצמו ואין בזה שום מדת חסידות, ואדרבה איש זה יענש משמים מכיוון שהוא מתחייב בנפשו והתורה אמרה "אשר יעשה האדם וחי בהם", היינו שאדם צריך לקיים את המצוות ולחיות על ידם ולא שימות על ידם, ולכן פיקוח נפש דוחה כל המצוות שתורה.