א. יש לכל אדם ליזהר שלא יטעה בתפלת שבת, שאינו סימן טוב וגורם ברכה שאינה צריכה, ולכן טוב להתפלל תמיד מתוך הסידור ולשים כל מעייניו כהוגן.
ב. מי שטעה (שחשב שהוא יום חול) והתחיל להתפלל תפלת חול בשבת ונזכר באמצע הברכה של אחת מברכות העמידה, גומר אותה ברכה ומתחיל של שבת ,בין אם נזכר באתה חונן ובין אם נזכר בברכה אחרת משאר הברכות. במה דברים אמורים?- בתפלת ערבית שחרית ומנחה, אבל בתפלת מוסף פוסק אפילו באמצע הברכה ומתחיל "תכנת שבת".
ג. טעה אחר ברכת האל הקדוש ואמר "אתה", וכוונתו היתה לומר אתה חונן וכו', כיון שחשב שהיום חול, ותיכף נזכר שהיום שבת, יסיים ברכת אתה חונן, ואחר כך יחזור לתפלת שבת. ואם היה יודע ששבת היום, ורק מחמת רגילות לשונו פתח בתיבת "אתה", אפילו בשחרית אינו מסיים אתה חונן, אלא חוזר מיד לישמח משה.
ד. טעה והתפלל תפלה של חול בשבת (ולא הזכיר של שבת בתוך תפלתו), לא יצא ידי חובה וצריך לחזור לראש. ואם לא אמר יהיו לרצון אמרי פי השני אינו חוזר אלא לתפלת שבת.
ה. מי שסיים את תפלתו ונסתפק אם התפלל תפלת חול או שבת-אינו חוזר להתפלל, כיון שיש מקום לתלות ולקבוע שבודאי התפלל תפלה של שבת.
ו. הטועה בתפלות שבת והחליף של זו בזו- יצא ידי חובה ואינו חוזר. כיון שעיקר הברכה הרביעית היא נאמרת בכל התפלות של שבת (או''א רצה נא במנוחתנו וכו', בא''י מקדש השבת), ודוקא כשסיים כבר את הברכה, אבל אם נזכר באמצע הברכה- פוסק ומתחיל את האחרת. ויש אומרים שאם החליף תפלת מוסף באחרת או אחרת בשל מוסף לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל, ויש חולקים ואומרים שאין הבדל בין מוסף לשאר תפלות שתמיד אינו חוזר. ומכיון שיש בזה מחלוקת, לכן טוב ונכון שישמע מהשליח צבור את חזרת התפלה ויכוין לצאת ידי חובה.
ז. טעה או נאנס ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת (דהיינו שתי תפלות של ''אתה קדשת''), הראשונה לערבית, והשניה לשלומין של מנחה. ואף על פי שהתפלה השניה באה לתשלומין של חול, מכל מקום כיון שעתה שבת לכן מתפלל של שבת
ח. טעה או נאנס ולא התפלל ערבית בליל שבת, יתפלל שחרית שתים, ובשתיהן יאמר ''ישמח משה'', ואם טעה באחת מהן ואמר ''אתה קדשת''- יצא ידי חובה. וכן אם לא התפלל שחרית, יתפלל מנחה שתים, ובשתיהן יאמר ''אתה אחד'', ואם טעה באחת מהן ואמר ''ישמח משה''- יצא ידי חובה.
ט. טעה או נאנס ולא התפלל שחרית בשבת, יתפלל מנחה שתים, כיון שתפלת מנחה נקראת תמיד תפלה הסמוכה לשחרית (אפילו בשבת שיש תפלת מוסף), מפני שתפלת שחרית ותפלת מנחה באות במקום קרבן תמיד, אבל מוסף הוא קורבן אחר, ולכן מתפלל מנחה שתים.
י. טעה או נאנס ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל (אתה חוננתנו) בראשונה (שהיא לשם תפלת ערבית), ואינו מבדיל בשניה (שהיא תשלומין של מנחה). ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן- יצא ידי חובה ויסמוך על ההבדלה שעל הכוס. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, שניה עלתה לו וראשונה לא עלתה לו, שמכיון שלא הבדיל בראשונה גילה דעתו שהראשונה לתשלומין ולכן לא יצא וחוזר ומתפלל פעם שלישית לתשלומי מנחה. אבל אם באמת התכוין בראשונה לערבית ובשניה לתשלומין אלא שטעה והבדיל בשניה ולא בראשונה- יצא ידי חובה.
יא. טעה או נאנס ולא התפלל ערבית במוצאי שבת, מתפלל למחרת שחרית שתים, ואינו מבדיל בתפלה לא בראשונה ולא בשניה. ואם לא הבדיל על הכוס, יבדיל (''אתה חוננתנו'') בתפלת התשלומין של ערבית.