א. אם חל ברית מילה ביום שבת בבקר לאחר תפלת שחרית, ונתכבד אחד מהקהל בברכות של הברית מילה, יכול הוא (והקהל) לצאת ידי חובת קידוש של שבת באותו כוס שכיבדוהו לברך, ואין מניעה מטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות.
ב. נוהגים לאכול בסעודת שחרית ביצים מבושלות שהטמינו אותן בתנור מבעוד יום, והטעם מפני אבלו של משה רבינו שנפטר בשבת, והמהדרין אוכלים אותן גם בסעודה שלישית.
ג. ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים למנין מאה ברכות, ואם רגיל בשינת צהרים אל יבטלנו כי עונג הוא לו. ובלבד שלא ירבה בשינה יותר מדאי, שלא יביאנו לידי ביטול תורה.
ד. אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה, ופועלים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה בכל השבוע יעסקו יותר בתורה בשבת, והתלמידי חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתיה קצת.
ה. אם חל ראש חודש ביום שבת יאכל מאכל אחד יותר ממה שרגיל בכל שבת, וכתוב בירושלמי שאם חל ראש חודש בשבת, צריך לעשות סעודת ראש חודש ביום ראשון, ואף על פי שלא נהגו כן, מכל מקום הזהיר בזה- תבוא עליו ברכה.
ו. מי שלא היה לו כוס לקידוש הבקר ואכל, ואחר כך השיג יין, מצוה שיהדר ויקדש לפני סעודה שלישית.
איסור תענית בשבת:
ז. אסור להתענות בשבת עד שש שעות (חצות היום), ואפילו לומד או מתפלל – אסור. ולכן לא טוב עושים אותם שליחי צבור בשבתות שמנגנים יותר מדאי, ולא יוצאים מבית הכנסת עד לאחר שש שעות. ומי ששתה בבקר תה או קפה לפני שהתפלל, אינו נחשב מתענה אפילו אם סועד לאחר שש שעות.
ח. מי שמזיק לו האכילה, ויש לו עונג כשלא אוכל- לא יאכל. וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת. ודוקא אם גם כביצה או כזית מזיק לו, אבל אם יכול לאכול כביצה או כזית- צריך לקיים סעודת שבת.
ט. הרואה חלום רע בליל שבת אין לו להתענות בשבת, אפילו אם החלום הוא אחד משלשה חלומות רעים שהוזכרו בשלחן ערוך (סימן רפ''ח), אלא יקדיש את יום השבת ההוא לקריאת ספר תהילים ובעסק התורה כפי כוחו, וימנע משיחת חולין ונרצה לו לכפר עליו, ורק אם לבו דוה עליו ונפשו עגומה מאד ומצטער מאד- מותר לו להתענות בשבת, וכל היום ישב בבית הכנסת ויעסוק בתורה כפי כוחו, ואחר השבת יתענה יום אחר כדי לכפר על עוון ביטול עונג שבת, ושב ורפא לו.
י. אם הקדימה לאכול הוא עונג לו, כגון שנתעכלה סעודת הלילה- יקדים, ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא נתעכלה סעודת הלילה- יאחר.
יא. אין צועקים ולא מתריעים בשבת על שום צרה, חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת ולא בשופר. וכן עיר שהקיפוה אנסים או נהר, וכן ספינה המטורפת בים, ואפילו על יחיד הנרדף מפני אנסים או לסטים או רוח רעה, זועקים ומתחננים בתפלה בשבת, אבל אין תוקעים אלא אם כן תוקעים לקבץ את העם לעזור לאחיהם ולהצילם.
יב. מי שנמצא בתוך שבעת ימי אבלות רח''ל, מותר לו ללמוד בשבת הלכות אבילות, או שאר דברים המותרים ללמוד בתשעה באב או בימי אבלות. ומי שאינו אבל ורוצה ללמוד הלכות אבילות, אם מצטער הוא מהלימוד – לא ילמד הלכות אבילות, ואם אינו מצטער מהלימוד- מותר לו ללמוד.