משנה כד

ביאור המשנה:
הוא היה אומר - הכוונה רבי לרבי אליעזר הקפר, ועיין פרק א' משנה ב'.
הילודים למות - ברגע שהאדם נולד הוא כבר מתקרב למיתתו שכן סוף האדם למות, ולכך יש לאדם להרהר במעשיו תמיד ולחזור בתשובה.
והמתים להחיות - כשם שאדם רואה שאלו בני אדם שחיים הם הולכים ומתים, כך יש לאדם לדעת ולהאמין שכל אלו שמתו יקומו לתחיית המתים.
והחיים לדון, לידע, להודיע, ולהיודע - החיים לדון היינו אלו שמתו ויקומו לתחייה ידעו שאז יהיה המשפט הגדול ויום דין הנורא, זה יום הדין שיבוא ה' יתברך עם כל הבריה במשפט לפרטי פרטים וכל איש כמעלליו, ולכן יכין האדם את עצמו במעשים טובים, ויהיה תמיד בתשובה, וכן אלו שיחיו אז באותו זמן ידעו שיש משפט לכל באי עולם.
ואמר התנא לידע להודיע ולהיודע היינו שאדם עצמו ידע שכך יהיה ואין שום בריה שתהא נחבאת מיום הדין הנורא, והוא יודיע גם אחרים לבניו ולכל זרעו, והדבר גם יוודע גם לאלו שיחיו באותו זמן, וכל זה כדי שיהיה שמו של ה' יתברך מפורסם שהוא האל וכו' ועל ידי כך בני האדם ילכו בדרך התורה והמצוות.

שהוא האל, הוא היוצר, הוא הבורא - האל היינו חזר ותקיף, "הוא היוצר הוא הבורא" יש שפירשו "יוצר" היינו התחלת המעשה, "בורא" היינו גמר המלאכה, שכן הבריאה איננה כמו יצירת כלי שאחר שגמר לעשותו אין צריך למי שעשה את הכלי, אלא הבריאה צריכה כל רגע ורגע חידוש וחיות, וה' יתברך מחיה את הבריאה כל רגע ורגע, וכמו שאומרים בתפילה "המחדש בטובו בכל יום תמיד" (רבינו יונה), ויש שפירשו "יוצר" היינו כמו שזה שעושה את הכלי בידו לעשותו ככול שרוצה, שכן החומר בידיו, כך כל האדם הוא כחומר בידיו של ה' יתברך שיכול לעשות בהם ככל שנראה לו להוליד להחיות להמית וכו', "בורא" היינו שה' יתברך הוא עשה את האדם ולכך הוא יודע מה האדם חושב ומה מסתתר בתוך לבבו, ולכן אי אפשר להסתיר איזה דבר מבורא עולם (מחזור ויטרי), ויש שפירשו "יוצר" שכיוון שכל העולם הוא כחומר ביד היוצר, והטעם בזה כיוון שהוא הבורא, לכך יכול לעשות כל מה שברצונו (ברטנורא).
הוא המבין, הוא הדין, הוא העד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון - כיוון שה' יתברך ברא את כל הבריאה ואת כל בני האדם לכך הוא גם מבין את כל מעשיהם וכמו שכתוב "היוצר יחד ליבם, המבין אל כל מעשיהם" (תהילים פרק לג' פסוק טו'), וכיוון שהוא מבין את כל בני האדם והוא בראם לכך הוא הדיין שיכול לדון את כל המעשים שלהם מה היה בכוונה ומה בשוגג וכו', והוא גם העד שכן הכל גלוי לפניו, ואין צריך עדים כמו בשר ודם שאין הוא ראה את המקרה ולכך צריך עדות, והוא גם בעל דין היינו שהוא זה שתובע את מי שחוטא, שאפילו אדם שגזל את חברו זה דין של ה' יתברך, כיוון שהוא זה שהזהיר שלא לגזול בתורה אם כן זה גם דין שלו, ולכך אמר דוד המלך בתהילים (פרק נא' פסוק ו') "לך לבדך חטאתי", וה' יתברך הוא גם לעתיד לבא הוא הדיין.

ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד, שהכל שלו - כיוון שהזכיר את ה' יתברך לכך ברכו, וכמו שנאמר "זכר צדיק לברכה", והמשיך התנא לומר שלא יאמר האדם הרי הרבה ימים עברו וכבר נשכח וה' יסלח לי ויעביר את החטא הזה ועוד דברים שכאלו, לכך התנא אמר שאין לפני ה' יתברך שכחה ולא עולה להטות את הדין, ולא "משוא פנים ולא מקח שוחד", היינו בדרך כלל אדם גדול וחכם נושאים לו פנים ונותנים דברים מעל לאם רגיל, ולכן גם מוחלים לו על דברם קטנים כיוון שהוא אדם גדול, לכך אמר התנא שאין לפני ה' יתברך משוא פנים ולא "מחליק" את החטא הזה כי אדם הזה הוא גדול, וכן אינו לוקח שוחד, ולכאורה קשה מה השוחד שה' יתברך יכול לקחת שבשביל זה אמר התנא שה' יתברך לא לוקח שוחד, וכי ה' יתברך צריך כסף או דבר אחר, הרי כל העולם שלו וכמו שאמר התנא כאו "שהכל שלו", ואין לו תאוה לכלום שכן הוא שלם בכל, ותירץ הרמב"ם שהכוונה שאם אדם עשה כאלף טובות ורעה אחת שבא התנא לומר שה' יתברך לא ימחול על אותה עבירה משום שאותו אדם עשה אלף טובות, או שלא יחסיר לו טובה אחת ובכך יוריד כנגד את אותה רעה, וכמו שמצינו אצל משה רבנו שכל הטובות והחסדים והלימוד תורה שעשה לעם ישראל, בכל זאת נענש על "מי מריבה" ולא נכנס לארץ ישראל, ולא עזרו לו כל הטובות שעשה.  

ודע שהכל לפי החשבון - וידע האדם שכל מעשיו באים, והכל לפי חשבון הדבר, אם עשה מצוה בשמחה או כמצות אנשים מלומדה, ואם עשה את העברה באונס או ברצון וכו'.
ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך - היינו שיצר הרע של אדם יבוא ויאמר לאדם לחטוא ואל תפחד מהעתיד שכן אדם מת והכל נגמר, ואין דין אחר שאדם נפטר.
שעל כורחך אתה נוצר - שהמלאך הממונה על הנשמות למעלה בא לחדר ששם הנשמות נמצאות, ואומר לנשמה בואי עמי וכנסי במעי אישה, והנשמה משיבה איך אני עוזבת מקום טהור והולכת למקום טמא, והמלאך לוקחה בעל כורחה ושם אותה במעי אימו.
ועל כורחך אתה נולד - שה' יתברך מראה לעובר את כל מה שעתיד להיותו מראה לו את כל העולם, ובעת לידתו אין העובר רוצה לצאת והמלאך בא ומוציאו בעל כורחו.
ועל כורחך אתה חי - שיש אדם שהוא חולה ויש לו הרבה ייסורין, וכאשר הוא ישן בלילה הנשמה שעולה אינה רוצה לחזור מפני הצרות והייסורים, וה' יתברך מחזירה לגופו של האדם בעל כורחו.  
ואל כורחך אתה מת - שכן אין האדם רוצה למות ובעל כורחו עוזב את העולם הזה, ובשעה שצריך להיפטר מן העולם אפילו רגע אחת אין מוסיפין לו, וכמו אצל דוד המלך שנקבע לו שצריך למות בשבת, ולא הוסיפו לו כלום ויש עוד הרבה דוגמאות לזה במדרשות חז"ל.  
ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא - ועל כורחו של האדם דנים אותו על מעשיו, ואתה עומד לדין לפני מלך מלכי המלכים.    

מעשה שהיה:
הגאון מולינא הקשה הרי אם בעל כורחו של האדם הוא נוצר ונולד אם כן מדוע הוא צריך לתת על זה דין וחשבון, הרי אם ישאלו אותו הוא לא רוצה לבוא לעולם וכמו שאמרו למסקנה בית הלל ובית שמאי שנוח לאדם שלא היה נברא מאשר שיהיה נברא, ואם כן מדוע צריך לתת דין וחשבון? הלא זה דומה לאדם עשיר שתפס איש אחד וכפה עליו שיהיה ממונה ואחראי על החשבונות, ואותו אדם אמר לו שאין לו את הידע והכישורים לעשות כן, אולם העשיר לא קיבל את זה וכפה עליו לעשות כן, והנה לאחר כשנה בא העשיר ורואה שאותו אדם עשה את העבודה גרועה, התחיל העשיר להכות את אותו אדם, והאיש המסכן צועק ואומר הלא אמרתי לך שאיני יודע לעשות עבודה זאת, ואם כן מדוע אתה מכה אותי על לא עוול בכפי, ואותו דבר כאן שהאם נוצר נולד וחי ומת בעל כורחו ומדוע צריך לתת דין וחשבון על זה.
והגאון ענה תשובה נפלאה על פי הגמרא בבא בתרא (דף ד' עמוד ב') ששם הדין אדם שקנה שלוש שדות מסביב לשדה של חברו, ואותו אדם גדר את השדה הראשונה השניה והשלישית, הדין הוא שאין חברו צריך להשתתף עמו בהוצאת הגדר כיוון שיכול לומר שאינו רוצה בזה שכן אינני רוצה שדה מגודרת, אולם אם חברו עמד וגדר את הצד הרביעי הדין הוא שצריך להשתתף עם בעל השלוש שדות על הוצאת הגד של שלוש גדרות, והטעם הוא מכיוון שגדר את השדה הרביעית גילה שנוח לו והוא ורצה בגידור השדה שלו ולכך חייב גם על שלוש הגדרות שגידר אותם השכן עם שלוש הגדרות, ואומר הגאון שכאן התנא אמר שלוש גדרות 1. על כורחך אתה נוצר 2. על כורחך אתה נולד 3. על כורחך אתה חי, והנה על שלוש אלו לפי הדין האדם לא היה חייב לתת דין וחשבון, אולם כאשר אדם חולה אזי הוא משתדל להביא רפואה לעצמו, והולך לרופאים ומוציא כספים ומתחנן לה', אם כן הוא מגלה שנוח לו לחיות ורוצה בזה אם כך נוח לו שגם הוא נוצר ונברא וזה כמו שעמד וגדר את הגדר הרביעית, לכך הוא צריך לתת דין וחשבון על זה, וזה מה שאמר התנא על כורחך אתה נוצר, נברא, חי" ואם תאמר שאין לך חפץ בזה לכך אמר התנא "ועל כורחך אתה מת" שאדם גילה שנוח וטוב לו לחיות.
והמגיד מדובנא אמר משל לעשיר אחד שהיו לו שני בנות אחת מכוערת ומראה ממש מפחיד, אולם היה לו אופי טוב וחכמה ונבונה, ובת אחת שהייתה יפת מראה אולם אופי שלה כעסנית ורגזנית, ואותו עשיר הזמין את טובי השדכנים כדי שימצאו שידוך לשני בנותיו, ופעם אחת בא שדכן ואמר שמצא שני חתנים לבנותיו, האחד עיוור בשתי עיניו ואם כן הוא מתאים לבת המכוערת משום שהוא אינו רואה אותה, והחתן השני חרש בשתי אוזניו ואם כן הוא מתאים לבת הכעסנית והרגזנית, ובאמת נפגשו הבנות עם ני החתנים והחליטו להתחתן.
אחר כמה שנים עבר בעיר רופא גדול והוא בדק את העיור ואת החרש ואמר להם שהוא יכול לרפא אותם אולם זה יעלה להם המון כסף, העיור והחרש הסכימו ישר והבטיחו לרופא את כל הסכום אחר שירפא אותם, ובאמת הרופא ריפא אותם והם הלכו בשמחה לביתם, אולם כאדר הגיעה לביתם הנה העיור פתאום רואה את אשתו כמה היא מכוערת והתחילה מריבה ביניהם, והחרש הגיעה לביתו התחיל לשמוע את אשתו כמה שהיא כעסנית ורגזנית ואיך היא מקללת והתחיל לריב איתה, והרופא הלך לביתם וביקש את כספו והתחילו לכעוס עליו למה ריפא אותם ואין הם רוצים בזה ועכשיו חייהם מרורים ולכך לא רצו לשלם לרופא, הרופא תבע אותם למשפט ושמע את טענת הצדדים, והכריע השופט שבאמת הרופא עשה יותר נזק מאשר טובה לכך אתה צריך להחזיר להם ולעשותם כמו שהיו , ויהיה כאשר שמעו זאת העיור והחרש התחילו לצעוק מה פתאום אנחנו לא רוצים לחזור למה שהיינו, ואז פנה אליהם השופט ואמר אם כך אתם מגלים בדעתכם שמה שעשה לכם הרופא זה טובה, אם כן אתם צריכים לשלם לו את מה שריפא אותכם, והנמשל כדברי הגאון מולינא, שלמרות שאדם נוצר ונברא וחי בעל כורחו, בכל זאת הוא עתיד ליתן דין וחשבון לפני ה' יתברך משום שבעל כורחו הוא מת בכך הוא מגלה דעתו שהוא חפץ בחיים.