עם כל האמור עד כה, 'הערכה עצמית' צריכה להיות מבוססת על האמת, על הערכה מהותית ולא על שקרים ודמיונות. אין עניין להרגיש טוב על 'שום דבר', ואדם צריך להיות פתי כדי לחשוב שהוא חכם אם אינו כזה, או לשכנע את עצמו שהוא מקובל בחברה בזמן שזה לא נכון כלל. ניסיון לטעון שזו הדרך לרכישת הערכה עצמית חיובית, הרי הוא כהצעה לאדם מגמגם 'להיות חיובי' ולחשוב שהוא מדבר ברהיטות רבה (ללא שגיאות), או לשכנע בעל תפיסה אטית שהוא חריף ושנון.
לא לכך הכוונה ולא זה מה שרצוי לעשות.
האמת צרכיה להיות נר לרגלינו, ועלינו להיות אמיצים מספיק ליישר מבט ולראות את המציאות כפי שהיא, גם כשהיא אינה נעימה אלא בעייתית לכאורה. כשם שלא נכון לגמד את המציאות משום שהיא אינה מושלמת או יפה יותר, כך אין לנפח את המציאות ולראות צל הרים כהרים, גם אם היינו שמחים מאוד אילו היא הייתה שונה ויפה יותר. אל המציאות יש ליישר מבט ולראותה כפי שהיא, לא להשחירה ולא להלבינה.
ואם מישהו אינו אוהב את מה שהוא רואה במציאות, הוא מזומן לעבוד ולהתאמץ כדי לשנותה. אין סיבה שלא לעשות זאת.
אדרבה. אין בריא יותר מאדם השואף להגיע לגבהים ולהרקיע שחקים. השאיפה והדחיפה קדימה, במרץ, באמביציה (דחף ורצון לפעול) ובנחישות, מתוך מוכנות להשקיע את מלוא הכוח כדי להתקדם ולגדול, היא אחד הסימנים לבריאות נפש טובה.
זוהי למעשה התכונה החיובית שיש בתינוקות, והיא הגורמת להם להתפתח, מ'אין' ל'יש', מיצורים חלשים וחסרי ישע, שאינם מסוגלים אפילו לגרד את אפם במכוון, לבעלי יכולות מרשימות, מלאי ידע, השואפים לעוד ועוד. מאפס כמעט, הם מצליחים לקום ולעמוד על רגליהם, לטפס ולרוץ קדימה ולהפוך את כל הבית.
העולם שסביבנו חי ותוסס, פושט צורה ומשנה צורה; אנשים זורמים מכאן לשם ומשם לכאן; בני אדם עולים ויורדים, מתקדמים ונעצרים, מצליחים ונכשלים; עסקים נפתחים ונסגרים, מחליפים שם ומהות, לקוחות ובעלים; אך טבעי שקיים בנו רצון להיות שותפים בתהליכים ולעשות גם אנו לביתנו. לא משנה מאיזה היבט ובאיזה תחום.
לגיטימי (ראוי, מקובל) שנרצה להגשים את עצמנו ולהיות משהו או מישהו מיוחד, או שנרצה לפתח קריירה מצליחה שתביא לנו רווחה. אבל לא די לרצות. ''סוף מעשה במחשבה תחילה'', וכדי להגשים רצונות צריך לחשוב קדימה ולתכנן מה לעשות כדי להוציא את הרצון מן הכוח אל הפועל, ובעיקר-להפשיל שרוולים ולעשות בפועל את מה שנדרש כדי להגשים את הרצונות. זוהי הדרך הנאותה לפעול ולהתקדם בחיים, וזו למעשה מתכונת החיים בעולם הזה.
זו ולא אחרת. ישיבה בידיים שלובות ושקיעה בחשבונות ובהשוואות לאחרים כדי לראות איפה הם ואיפה אנחנו, לא תקדם אותנו. גם לא דשדוש במקום וצער על שאחרים עולים עלינו בכישרונות או בתבונה. שום דבר טוב לא יצמח לנו מלעמוד בצד ולבכות על מה שאחרים עושים ואילו אנחנו איננו מצליחים לעשות. כל אלה לא יביאו לנו שום תועלת ולא יקדמו אותנו אף כהוא זה. אדרבה, הם רק יגרמו לנו שיברון לב וצער עמוק, יאכילו אותנו מרורים ויבטיחו את כישלוננו וייאושנו גם הלאה.
אתה מקנא באחרים? זה נפלא!
הוא הדבר בעניין הקנאה.
טבעי שנקנא באחרים שמצליחים יותר מאתנו ובאלה שהתברכו במה שאין לנו. נטייה זו מובנית בנו מטבע בריאתנו, וסיכויינו להיפטר ממנה לגמרי שואפים לאפס. בעצם, עצוב מאוד היה אילו יכולנו להיפטר ממנה 'אחת ולתמיד', מאחר שבכוחה לעזור לנו מאוד, ולמעשה היא חיונית לקיום המין האנושי.
אתה רוצה יותר - בבקשה
כיצד להצליח בחיים והתקדם מבלי להפעיל את מנגנון הקנאה שהורס לנו את ההצלחה.
