ידוע והתפשט בתפוצות ישראל, הניגון המעורר 'י-ה אכסוף', המושר בהתלהבות ובדבקות מדי שבת בשבתו. את הניגון המיוחד חיבר הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע, מתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע. רבי אהרן נודע כצדיק עליון ופועל ישועות בקרב הארץ, ועל מצבתו חרוטות המילים: 'החזיר שמונה רבבות לבבות מישראל לאביהם שבשמים'.
בעת שהיה רבי אהרן מתפלל, הוצרכו להעירו מדי פעם מדבקותו העילאית, למען לא יגיע להתפשטות הגשמיות במלואה, עד שנשמתו תסתלק ותתעלה לעולם שכולו טוב. ואכן, פעם אחת שכחו להעירו מדבקותו, ובאותו מקרה – עלה ונתעלה לשמי רום, והסתלק מן העולם בגיל צעיר.
כיצד זכה אביו בבן כזה, אשר האיר את פני העולם? אביו, רבי יעקב, היה חזן בימים הנוראים, ומדי שנה עבר לפני התיבה בתפילת ערבית בליל יוהכ"פ. והנה, שנה אחת, רבי יעקב האריך מעט מעבר לרגיל בתפילת שמו"ע בלחש.
כשסיים את תפילתו בלחש, ניגש אליו אחד מראשי הקהל, מהגבירים שבעיירה וגם מגבאי בית הכנסת, וסטר על לחיו. 'היתכן,' שאג עליו בקול לעיני כל הקהל, 'להאריך כך בתפילה על חשבון זמנו של הציבור? האינך מתבייש לעמוד כאן ולמשוך את זמנינו בתפילת לחש ארוכה?'
הס הושלך בבית הכנסת, הכל השתוממו מההשתלחות הפתאומית של הגביר בחזן הוותיק והמוערך. אט אט החלו המתפללים להתאושש ולמחות על כבודו של החזן שנרמס משאגות הגביר, באופן מבזה ומשפיל כזה. אך רבי יעקב, החזן, לא ביקש אלא שהכל יחזרו לשבת במקומותיהם, ובאין אומר ודברים החל את הפיוט 'יעלה תחנונינו מערב', כאילו לא נשפך כאן דמו אך לפני דקות ספורות...
לאחר התפילה, אמר רבי יעקב 'גוט יו"ט' לכל הקהל, ואף לאותו גביר שהשפילו. עוד כמה ימים חלפו, והדבר החל להישכח. אלא שדפיקות נשמעו על דלתו של רבי יעקב באחד מימי חג הסוכות, ובפתח עמד אחד מעשירי העיירה...
'רבי יעקב', אמר הלה, 'רצוני לרכוש ממך בעד כל הון את זכות הבזיונות שהיו מנת חלקך, ואת הזכות ששתקת ומחלת'. רבי יעקב לא הבין מה רוצה ממנו האיש: 'אין לי מה למכור, ידידי. את הבזיונות מחלתי מיד, באותו רגע ובאותו מעמד. אין לי מה למכור לך - - - '
אך העשיר התעקש: 'הנה, קח כאן ברגע זה הון תועפות, סכום עצום. אך מכור לי את זכות הבזיונות הללו ומחילתך האצילית'. אך רבי יעקב בעקשנותו עומד: 'אין לי מה למכור, מחלתי, שמתי את הסיפור מאחוריי. אין לי מה לתת לך'...
באותו לילה, ראה רבי יעקב בחלומו שבשמים בחנו את הליכותיו הנאצלות, כיצד שכח את פרטי המקרה כליל וויתר על כבודו, ונמנו וגמרו להעניק לו בשכרו מתנה יקרה מפז – את בנו שיאיר את העולם, הוא רבי אהרן הגדול מקארלין...
כמה אנו מתפללים, מבקשים, משקיעים מאמץ, הון ומשאבים, בתפילה התמידית והנצחית לילדים טובים וצדיקים, שיאירו פני עולם. כמה לילות נטולי שינה וימים עמוסי פעלתנות אנו משקיעים ביקר לנו מכל – בילדינו, לראותם גדלים ומתפתחים בדרך התורה. ורבי יעקב, זכה בבן המאיר את העולם כמעט לאחר יד. בוותרנות אחת!, אחת!, על כבוד הנרמס, זכה לבן מאיר פני עולם!
אכן, כוחה העצום של וותרנות עולה לנגד עינינו. הוא שכינו חז"ל 'המעביר על מידותיו'. אדם המוותר, השותק על שמבזים אותו, שאינו קם להוכיח את המביישים אותו, שאינו עומד על המגיע לו – בוא וראה לכמה הוא זוכה!
איך זוכים לבנים צדיקים
כיצד זוכים לילדים צדיקים, מה גדול כוחו של ויתור אחד שיכול לחולל נפלאות ולהפוך את הטבע...
