החייבים והפטורים בצומות

בארבעת הצומות הללו: תשעה באב, יז' בתמוז, ג' בתשרי, י' בטבת, כולם חייבים לצום ואסור לפרוץ גדר, ואע"פ שאדם עובד בימים אלו צריך לצום למרות שתענית מפריעה לו בעבודתו (ואם יוכל לבקש יום חופש בשבילו ממעסיקו עדיף לו כדי שיהיה לו הצום יותר קל) וזהו ארבעת הצומות מדרבנן שבכתוב בנביא, ויש עוד צום והוא ממנהג עם ישראל וזה צום תענית אסתר אולם דינו יותר קל, אולם גם בתענית אסתר כל אדם בריא חייב לצום.

1. קטנים פטורים מכל הצומות ואינם צריכים אפילו לעשות תענית שעות, ואפילו אם הגיעו לגיל חינוך ויש להם דעת להתאבל על החורבן אין להם להתענות, ורק שהגיעו למצות חייבים בתענית (שלוש עשרה שנה לזכר ושתים עשרה שנה לנקבה), ואפילו אם הקטנים רוצים להחמיר על עצמם ולהתענות אין שומעין להם, ומותר להם לאכול כל מה שרוצים, כיוון שתעניות אלו מדרבנן והם רק זכר לחורבן בית המקדש ואנו מצפים שיבנה בית המקדש לכך אין מקום לחנך את הקטנים שיתענו.

2. מעוברות ומניקות פטורות מצומות יז' בתמוז, ג' בתשרי, י' בטבת, תענית אסתר, ואינן רשאיות להחמיר על עצמם ולצום, אולם צום ט' באב חייבות לצום, וכיום עדיף שכל מעוברת תשאל מורה הוראה אם היא צריכה לצום כיוון שאנו בדור חלש ויש כאלו שיכול לגרום התענית לסכנה לאישה או לתינוק, ובט' באב דחוי (היינו שהצום נופל בשבת ודוחים את הצום ליום ראשון כמו השנה שנת תשע"ו) המעוברות ומניקות פטורות מן הצום, ורק ראוי שלא יאכלו מעדנים וכדומה אלא יאכלו רק לצורך קיום האישה והתינוק ויכולות לאכול המעוברות והמניקות אפילו בשעות הבוקר.

3. מעוברת נקראת כל שהוכר עוברה, היינו שעברו שלושה חודשים מתחילת הריונה, אולם אם סובלת ממחושים או הקאות או שהיא חלשה פטורה המעוברת אפילו שלא עברו שלושה חודשים מתחילת הריונה, ובפרט אם עברו ארבעים יום מתחילת הריונה.

4. אישה שהיתה מניקה והפסיקה להניק את התינוק לאחר כמה חודשים, הדין הוא שאם האישה בריאה ומרגישה שיכולה לצום אז הדין הוא שצריכה לצום, אולם אם מרגישה שיש לה חולשה ויש לה צער בתענית, תתענה רק תענית שעות כפי מה שיכולה.

5. כפי שביארנו בהלכה מספר 2 שמניקה חייבת לצום בט' באב, אולם יש לדעת שאם התינוק חלש ואינו מרגיש טוב, והרופא אומר שאם תתענה השינוי הזה יזיק לחלב, מותר לה לאכול בשביל התינוק שלא ישתנה לה החלב, וכל שכן אם יש חשש שאם תצום אז החלב שלה יפסיק לגמרי, שמותר לה לאכול.

6. חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות בכל התעניות, שבמקום חולי לא גזרו חכמים, ועדיף שיאכל בצינעא, וגם זקן שהוא תשוש שהתענית היא צער גדול בשבילו, רשאי לאכול בכל התעניות.

7. יולדת בתוך שלושים יום ללידתה דינה כחולה שאין בו סכנה ופטורה מלצום אפילו בתשעה באב, ודין מפלת כדין יולדת.

8. חתן שהוא בתוך שבעת ימי שמחתו, אבי הבן (היינו שעושים לבנו ברית באותו יום), המוהל, הסנדק, חייבים לצום בכל התעניות יז' בתמוז, ט' באב, ג' בתשרי, י' בטבת, אולם אם התענית חלה בשבת ונדחה הצום ליום ראשון, הדין הוא שהם פטורים מן הצום, אולם יתחילו את הצום עד חצות היום ואחר חצות היום יכולים לאכול ולשתות, ואינם רשאים להחמיר על עצמם ולהמשיך ולהתענות כיוון שזה יום טוב שלהם, ומה שכתבנו שאבי הבן והמוהל והסנדק שפטורים לצום בתענית דחויה זה דווקא שחל הברית בזמנו היינו שזה יום השמיני ללידה, אולם אם דחו את המילה מחמת שלא היה אפשר למול את התינוק וקבעו אותו ביום אחר ובאותו יום חל אחד מהצומות הללו אפילו שהצום דחוי אינם רשאים לאכול ולשתות אלא חייבים לצום.  

9. חתן שהוא בתוך שבעת ימי שמחתו, אבי הבן (היינו שעושים לבנו ברית באותו יום), המוהל, הסנדק, פטורים לצום בתענית אסתר אפילו שהוא לא דחוי, ואינם רשאים להחמיר על עצמם מפני שזה יום טוב שלהם והתענית הוא רק ממנהג.

10. פדיון הבן שחל ביום התענית חייב אבי הבן לצום, אולם אם התענית דחויה, אבי הבן פטור מהתענית, ויתחיל את הצום ורק אחר חצות יום יכול לאכול ולשתות, וכל זה דווקא שחל הפדיון בזמנו אולם אם נדחה הפדיון ועשו אותו ביום התענית אינו רשאי לאכול ולשתות אפילו שהתענית דחויה.

כל ההלכות שכתבנו אינם שייכים לדיני יום כיפור ששם הדינים אחרים לגמרי, שכן יום כיפור הוא מהתורה.