ברכת בורא נפשות

מן התורה יש חיוב לברך אחר גמר אכילת הלחם ברכת המזון, חכמים הוסיפו וקבעו לברך ברכה אחרונה אחר שאכל שאר מאכלים, ולכן אם אכל פירות שאינם משבעת המינים או ירקות או שאר מאכלים כגון: בשר, ביצים, דגים וכו' (חוץ ממיני מאפה שיש בהם קמח או מעשה קדירה (סיר) שעושים מספגטי או אטריות שעל כל אלו יש לברך ברכה אחרונה "מעין שלוש"), שיעור של כזית (27 גרם) צריך לברך ברכה אחרונה "בורא נפשות", וכן אם שותה רביעית (81 סיסי- אפשר למדוד בבקבוק של תינוק או על ידי ששוקל במשקל 81 גרם) מכל מיני סוגי המשקים (חוץ מן היין מפני שעל היין מברך ברכה אחרונה "מעין שלוש"), צריך לברך אחר שתייתו ברכת "בורא נפשות", אולם אם אכל פחות משיעור כזית או ששתה פחות משיעור רביעית אינו צריך לברך ברכה אחרונה כלל.

כל מה שכתבנו למעלה שאם אוכל שיעור כזית צריך לברך ברכה אחרונה, זה דווקא  שאוכל את שיעור הכזית בתוך זמן של שבע וחצי דקות אבל אם אכל לאט לאט באופן שאכל את הכזית עבר כבר זמן של שבע וחצי דקות אינו מברך ברכה אחרונה כלל, וכן לענין שתיה שדווקא אם שתה רביעית בתוך שיעור זמן שדרך בני אדם לשתות רביעית (היינו בזמן קצר ביותר בערך כשניה וחצי), אז מברך ברכה אחרונה "בורא נפשות" אבל אם שתה לאט ושהה יותר משיעור כדי שתיה רביעית אינו מברך ברכה אחרונה כלל.
אדם ששומע את חבירו מברך ברכת "בורא נפשות" עונה "אמן", אחר שסיים המברך "ברוך חי העולמים".

מעיקר הדין שמברך ברכת "בורא נפשות" אין צריך לברך את הברכה כשהוא יושב, (מה שאין כן בברכת המזון, ובברכת "על המחיה" צריך מעיקר הדין לברך אותם כשהוא יושב), ומדת חסידות לברך את כל ברכת הנהנין כשהוא יושב, כדי שיברך בכוונה ראויה.
אם אכל שני מיני מאכל שצריך לברך לאחריהם ברכת "בורא נפשות", (והוא הדין גם שאכל מאכל מסוים שצריך לברך לאחריו "בורא נפשות" וגם שתה רביעית משקה שצריך לברך אחריה "בורא נפשות"), ובשעה שבירך ברכת "בורא נפשות" היתה דעתו רק על אחד מהם (כגון ששכח שאכל את המין השני) יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך שוב ברכת "בורא נפשות" על המין השני.

אדם שאכל מאכל מסוים ואינו יודע אם צריך לברך לאחריו ברכת "בורא נפשות" או ברכת "על המחיה", אינו רשאי לברך ברכה אחרונה כלל, כיוון שיש הרבה מן הפוסקים שסוברים שברכת "בורא נפשות" אינה פוטרת ברכת "על המחיה", אולם בדיעבד אם טעה וברך ברכת "בורא נפשות" במקום ברכת "על המחיה" יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך, משום שספק ברכות להקל, (היינו אפילו אכל דבר שברכתו האחרונה היא "על המחיה", כגון בורקס וברך אחר אכילתו ברכת "בורא נפשות" במקום ברכת "על המחיה", יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך).
אם אכל דבר שצריך לברך אחריו ברכת "בורא נפשות" ולפני שברך נכנס לשירותים ועשה את צרכיו, יברך קודם ברכת "אשר יצר" ואחר כך יברך ברכת "בורא נפשות".

אם נמצא באמצע ברכת "בורא נפשות" ושמע קדיש או קדושה או ברכו, אם נמצא בתחילת הברכה כגון שאמר רק "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם" אינו רשאי לענות לדברים שבקדושה, אולם אם כבר התחיל את הברכה היינו שכבר אמר תיבות "בורא נפשות" ואז שמע דברים שבקדושה, רשאי לענות, כדין עניית דברים שבקדושה שנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה, היינו שעונה חמישה אמנים ראשונים של הקדיש, ועונה אמן יהא שמיה רבה עד יתברך ולא ימשיך עוד עד "דאמירן בעלמא", ועונה גם ברכו, וגם עונה לקדושה את שני הפסוקים הראשונים היינו קדוש קדוש  וכו' עד "מלוא כל הארץ כבודו", וממשיך ועונה את הפסוק "ברוך כבוד ה' ממקומו", אולם את הפסוק "ימלוך" אינו רשאי לענות.

נוסח ברכת "בורא נפשות" הוא: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן, על כל מה שבראת (ויש מהאשכנזים שנהגו לומר על כל מה "שברא") להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים", ומנהג הספרדים לומר "ברוך חי העולמים" האות חית בפתח, ויש כאלו שנהגו לומר את האות חית בצירי וכן מנהג האשכנזים.

ביאור ברכת "בורא נפשות" הוא: "בורא נפשות רבות וחסרונן"- היינו שה' יתברך ברא הרבה בני אדם וברא להם כל מה שהם חסרים היינו כל הדברים שהם הכרחיים לצורך קיום האדם כגון: לחם ומים, שבלעדי הדברים הללו האדם אינו יכול להתקיים.
"על כל מה שבראת"- היינו שה' יתברך ברא גם דברים שאינם צורך חיוני ואם לא היה בורא אותם בני אדם היו יכולים להמשיך ולחיות, כגון: תפוח ודגים, והדברים הללו זה בשביל שבני אדם יוכלו להתענג בהם כדי "להחיות בהם נפש כל חי".