ברכת שהחיינו על פרי חדש

פרי שמתחדש מזמן לזמן חכמים תקנו לברך על ראייתו (וכיום המנהג לברך על אכילתו) ברכת "שהחיינו", מכיוון שיש שמחת הלב בראייתו או באכילתו, לכן יש לברך עליו ברכת "שהחיינו" היינו שזיכהו ה' יתברך להגיע לזמן חידושו של הפרי.

1. אין מברכים ברכת "שהחיינו" אלא על פירות שמתחדשים מזמן לזמן, ואינם מצווים בכל ימות השנה, אבל אם אינם מתחדשים מזמן לזמן אפילו אם לא אכל מהפירות הללו הרבה זמן והם חדשים בעיניו אין לו לברך ברכת "שהחיינו", כיוון שהפירות הללו לא מתחדשים מזמן לזמן.
אילן שמוציא פירות פעמיים בשנה, יש לברך ברכת "שהחיינו" על הפירות החדשים פעם אחת בשנה, אולם אילן שמוציא פירות שלוש או ארבע פעמים בשנה, אין לברך ברכת "שהחיינו" על פירותיו.  

2. הרואה פרי שמתחדש משנה לשנה, מברך עליו ברכת "שהחיינו", ואפילו רואה את הפרי ביד חברו או שרואה את הפרי על האילן מברך עליו ברכת "שהחיינו".

3. אף על פי שתקנת ברכת "שהחיינו" היא לברך על הפרי בשעה שרואה אותו, מכל מקום מנהג ישראל הוא לברך ברכת "שהחיינו" בשעה שבאה לאוכלו, ולכן אם ברך על הפרי ברכת "שהחיינו" בשעה שראה את הפרי, אין צריך לחזור ולברך ברכת "שהחיינו" כאשר בא לאוכלו, ואפילו שבשעה שברך על הפרי כאשר ראה את הפרי לא הייתה לו שום הנאה כלל בראיית הפרי, מכל מקום אם ברך עליו כאשר ראה את הפרי אין לו לחזור ולברך שוב בשעה שבא לאוכלו.
4. כאשר יודע שאינו יוכל לאכול את הפרי החדש לאחר מכן, רשאי לכתחילה לברך ברכת "שהחיינו" כאשר רואה את הפרי, אולם אם יודע שאינו נהנה כלל בראיית הפרי החדש, אינו רשאי לברך ברכת "שהחיינו" בשעת הראיה.

5. אדם שמרגיש בעצמו שאינו נהנה כלל באכילת הפרי החדש, כגון שהפרי חמוץ לו או שאינו אוהב את טעם הפרי, לא יברך עליו "שהחיינו" כאשר בא לאוכלו בפעם הראשונה.

6. כאשר בא לאוכל את הפרי החדש, מנהג הספרדים ועדות המזרח לברך תחילה ברכת הפרי ואחר שסיים ברכת הפרי מברך ברכת "שהחיינו", כגון אם בא לאכול אבוקדו מברך תחילה ברכת "בורא פרי העץ" ואחר כך מברך ברכת "שהחיינו" ואחר כך אוכל את האבוקדו, וכן נוהגים כמה עדות ממנהגי האשכנזים, ויש אחרים ממנהגי האשכנזים שמברכים קודם כל ברכת "שהחיינו" ואחר כך מברכים את ברכת הפרי ואז אוכלים את הפרי.

7. אם שכח לברך ברכת "שהחיינו" כאשר אכל את הפרי, אם כבר סיים את אכילת הפרי אינו יכול לברך "שהחיינו" לאחר מכן, אפילו אם אוכל עוד מאותו פרי, אבל אם עדין לא סיים את אכילת הפרי והוא עדין באמצע אכילתו ונזכר שלא ברך "שהחיינו", יכול לברך ברכת "שהחיינו" כל זמן שאוכל מן הפרי, כגון אם אגל את האבוקדו וכבר סיים את האבוקדו אינו רשאי לברך ברכת "שהחיינו" כאשר בא לאכול אבוקדו אחר ואפילו אם אוכל אבוקדו אחר מיד אינו רשאי לברך ברכת "שהחיינו", אולם אם עדין לא סיים את אכילת האבוקדו ונזכר שלא ברך ברכת "שהחיינו", יכול לברך ברכת "שהחיינו" כל זמן שלא סיים את אכילת האבוקדו של האכילתו הראשונית.

8. פרי שאין דרכו לאוכלו אלא רק שהוא מבושל, כאשר בא לאוכלו שהוא מבושל, מברך עליו ברכת "שהחיינו", אולם אם אוכל את הפרי שהוא חי ודרך העולם לאכול את הפרי הזה שהוא מבושל, אם נהנה ממנו יברך עליו ברכת "שהכל נהיה בדברו" (כיוון שהדרך לאוכלו מבושל לכן אם אוכלו חי ברכת נגרעת ומברך עליו "שהכל נהיה בדבר", וכמו שכתבנו במאמר "דין ברכת פירות וירקות שהם חיים ומבושלים" עיין שם) ואחר כך יברך ברכת "שהחיינו", אולם אם אינו נהנה כלל מהפרי (שדרכו לאוכלו מבושל והוא אוכלו חי) לא יברך עליו ברכת "שהחיינו".

9. סומא כאשר בא לאוכל פרי חדש ונהנה ממנו, מברך עליו ברכת "שהחיינו", אף על פי שברכת "שהחיינו" היא ברכה על הראיה ורק מנהג העולם לברך בשעת האכילה ואם כן סומא אינו רואה, מכל מקום כיוון שאוכל את הפרי יש לו הנאה ממנו לכן צריך לברך על פרי חדש "שהחיינו".  

10. אם רואה פירות חדשים על אילן שהוא שלוש שנים לנטיעת האילן, אין לברך על הפירות הללו ברכת "שהחיינו", כיוון שזה פירות ערלה ויש איסור לאוכלם, ואפילו שלא אוכלם אלא רוצה לברך ברכת "שהחיינו" רק על הראיה, אין לו לברך עליהם ברכת "שהחיינו".