ברכת בורא פרי האדמה

הבא לאכול פרי מפירות הארץ ומן הירקות חכמים תיקנו שיברך עליו קודם שיאכל "בורא פרי האדמה".
והנה יש לשאול מדוע לפני שאוכל לחם חכמים תיקנו צריך לברך על הלחם "המוציא לחם מן הארץ" אבל לפני שאוכל ירקות או פרי האדמה חכמים תיקנו לברך "בורא פרי האדמה", והשאלה הנשאלת למה בברכת המוציא חז"ל נקטו בברכה של המוציא לשון של "הארץ" ובברכת ירקות או פירות הארץ נקטו חז"ל בברכה לשון "אדמה"? והנה המאירי ( רבנו מנחם בן שלמה למשפחת המאירי היה אחד מן הראשונים) מתרץ שחז"ל תיקנו לכל אחד ואחד בלשון הכתוב, בלחם כתוב "להוציא לחם מן הארץ" ובפירות כתוב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" ולכן בלחם מברכים "מן הארץ" ופירות האדמה מברכים "פרי האדמה".

הגמרא בברכות (דף מ' עמוד א' בסוף העמוד) אומרת "היכא מברכינן "בורא פרי העץ"? (היינו באיזה עץ מברכים מברכים על הפרי שלו "בורא פרי העץ") עונה הגמרא "היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק (איפה שאם לוקחים את הפירות מן העץ נשאר הענף של העץ  שגדלו עליו הפירות והענף מוציא עוד פירות אחרים) ממשיכה הגמרא ואומרת "אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה"(היינו אבל איפה אחר שלקחת את הפירות מן הענף אז אחר כך הענף לא יחזור ויוציא פירות לא מברכים עליו "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה").
עד כאן לשון הגמרא לפי פירוש רש"י,אולם יש ראשונים אחרים (הרא"ש ורבנו ירוחם ועוד) שמסבירים אחרת את הגמרא וסוברים שהמילה "גוווזא" בגמרא זה לא ענף כמו שרש"י פירש אלא הכוונה שורש,ופירוש הגמרא לפי שיטתם כך: איפה שלוקחים את הפירות מן העץ ונשאר השורש של העץ והוא ממשיך בשנה הבאה להוציא פירות אז מברכים עליו "בורא פרי העץ", אבל איפה שלוקחים את כל הפירות מן העץ ולא נשאר השורש של העץ להוציא פירות או שאין לשורש כוח לתת עוד פירות וצריך לשותלו מחדש אז לא מברכים עליו "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה"), ויש עוד דעה בראשונים (המרדכי בשם תשובת הגאונים ועוד) שמפרשים שהמילה "גווזא" בגמרא זה גזע ולכן לפי דבריהם איפה שלוקחים את הפירות מן העץ ונשאר הגזע והוא מוציא פירות אז מברכים עליו "בורא פרי העץ", אבל אם איפה שלוקחים את הפירות מן העץ והגזע לא מתקיים (היינו שאינו יכול להוציא עוד פירות חדשים) אז לא מברכים "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה".

לסיכום יש שלוש דעות בראשונים:
1.כל שלאחר שלוקחים את הפירות מן העץ נשאר גזעו של העץ והוא נותן פירות בשנה הבאה הרי זה עץ ומברכים על פירותיו "בורא פרי העץ", וכל שאין גזעו מתקיים לשנה הבאה הרי זה פרי אדמה ומברכים פירותיו "בורא פרי האדמה" (מרדכי בשם תשובת הגאונים ועוד).
2.יש סוברים שאפילו אם לא נשאר גזעו של העץ אלא רק השורש וחוזר ומצמיח בשנה הבאה פירות אז הוא פרי עץ ומברכים על פירותיו "בורא פרי העץ", וכל שאין השורש שלו מתקיים לשנה הבאה הרי זה פרי אדמה ומברכים על פירותיו "בורא פרי האדמה" (רא"ש,רבנו ירוחם).
3.יש סוברים שאם אחר שלוקחים מפירותיו הענף של העץ ממשיך ונותן עוד פירות בשנה הבאה אז הוא פרי העץ ומברכים על פירותיו "בורא פרי העץ", וכל שאין הענף של העץ מתקיים לשנה הבאה אז הוא פרי אדמה ומברכים על פירותיו "בורא פרי האדמה"(רש"י ועוד).
(הנה בדעת רש"י נחלקו הפוסקים מה כוונתו שרשם "ענף" האם זה הענף עצמו שיוצא ממנו הפרי כמו שכתבנו(כך הסמ"ק הסביר בדעת רש"י), או שכוונתו זה הגזע של העץ וזה הענף שרש"י התכוון ויוצא לפי פירוש זה שרש"י מפרש כמו המרדכי בשם תשובת הגאונים ויש כאן רק שתי דעות (הב"ח פירש שכך דעת רש"י).

להלכה אנו פוסקים כדעת המרדכי בשם תשובת הגאונים שכל שגזעו מתקיים ומוציא פירות לשנה הבאה זה נחשב עץ ומברכים עליו "בורא פרי העץ", אבל אם גזעו אינו מתקיים ואינו מוציא פירות לשנה הבאה או שמוציא פירות לשנה הבאה אבל הפירות אינם טובים בשנה הבאה ולכן החקלאים דרכם לגזום את גזעו לגמרי ובשנה הבאה השורש מצמיח גזע מחדש ומשם יוצא פירות (כמה שנראה בהלכה הבאה שכמה פירות זהו דרך גידולם) על פירות אלו דינם כפרי האדמה ומברכים עליהם "בורא פרי האדמה".
בהלכה הבאה נכתוב בסיעתא דשמיא על כמה פירות שיש נפקא מינה אם לברך "עץ" או "אדמה" בגלל המחלוקת הראשונים הללו כגון: בננה, תות שדה, אננס, סאברס, וכן נכתוב בסיעתא דשמיא עוד כמה דינים שקשורים לפירות שהם במחלוקת מה לברך עליהם.