גידולי פירות וירקות של שביעית

כתוב בתורה (ויקרא פרק כה' פסוק יב') "כי יובל היא קודש תהיה לכם" וחכמים למדו כשם שהשמיטה והיובל הם קודש כך גם התבואה קודש, היינו שהגידולים שגדלו בשנה השביעית הם קודש, ולכן יש כמה הלכות לדיני ירקות ופירות הארץ בשנת השמיטה:

1. בעל השדה צריך להפקיר את הפירות והירקות.
2. אין מפרישים מהם תרומות ומעשרות, משום שהם הפקר.
3. אסור לאבד ולהפסיד את הפירות והירקות.
4. אסור לעשות מסחר בפירות וירקות.

ישנם גידולים שאין שייך בהם דיני קדושת שביעית:

1. דשא שעומד לשם נוי, אין בו קדושת שביעית, ולכן מותר לאבדו, כגון לזורקו או לשורפו.
2. פרחים שנטעו אותם לצורך נוי, בין אם יש בהם ריח בין אם אין בהם ריח אין בהם קדושת שביעית, כיוון שכל מטרתם הוא לצורך נוי.
3. פטריות לא נוהג בהם קדושת שביעית, כיוון שקדושת שביעית נוהג בגידולי קרקע, ופטריות אינם יונקות מן הקרקע אלא הם גדלים מהאויר.

בפירות האילן השלב שקובע אם יש בו קדושת שביעית, אם הפרי הגיע לידי "חניטה", היינו אם הפרי גדל שליש מגידולו, וכל פרי שייך לפי הזמן שלו, ולכן אם הפרי גדל שליש בשנה השישית אפילו שהמשיך לגדול בשנה השביעית וקטפו את הפרי בשנה השביעית, דינו כפרי של שנה השישית שאין בו קדושה ושייך בו תרומות ומעשרות, כיוון שהשליש גדל בשנה השישית והולכים אחר גידול שליש הפרי, וכן להיפך פרי שגדל שליש בשנת השמיטה, ובשנה השמינית המשיך לגדול וקטפו את הפרי השנה השמינית, שייך בפרי זה קדושת שביעית, ולכן פטור מתרומות ומעשרות, כיוון שגדל שליש בשנת השמיטה שייך בו דיני פירות שביעית, והולכים אחר גידול שליש הפרי.

בירקות השלב שקובע אם יש בו דיני קדושת שביעית, זה שלב הלקיטה, היינו הקטיפה מן השדה, ולכן ירקות שקטפו אותם בשנת השמיטה אפילו שגדלו בשנה השישית, הירקות הללו יש בהם דיני קדושת שביעית ואין להפריש מהם תרומות ומעשרות, וכל זה שהירקות הושרשו באדמה בשנה השישית אבל אם אינם הושרשו באדמה בשנה השישית אלא גדלו בשביעית אסור לאוכלם משום שהם "ספיחים" ובעזרת ה' במקומו נבאר איסור "ספיחים".

בתבלינים זה תלוי איך גדל התבלין, אם זה תבלין שגדל כמו עץ, דהיינו שבשיח הוא רב שנתי, והקלח שלו קשה, והעלים של השיח יוצאים מהגזע, דינו כמו פירות העץ שהולכים אחר החנטה, היינו אחר שליש גידול התבלין, אולם אם אין לתבלין את כל הדברים הללו כגון, שהקלח שלו רך (ואפילו שהוא רב שנתי), או שאין התבלין רב שנתי (ואפילו שהקלח שלו קשה), או שאין העלים שלו יוצאים מהגזע  אלא מהאדמה, דינו כמו ירקות שהולכים אחר הלקיטה של הירק, ולכן אם נלקט בשישית אין לו קדושת שביעית, ואם נלקט בשנת השמיטה דינו שיש בו קדושת שביעית.