כרטיס אדום

נחמיה זלבנסקי היה טיפוס בלתי נסבל. אלה שסבלו אותו היו באמת אנשי אצילי נפש, ספוגים ביראה ואהבת ישראל טהורה החצובה מכיסא הכבוד. בואו נמנה כאן, עד כמה שידנו משגת, כמה וכמה מתכונותיו הדרושות תיקון דחוף בכל מוסך ופנצ'רייה מזדמנים. אז ככה, אדון זליבנסקי היה איש עשיר ברוך השם, חנויותיו פרחו, לבלבו ושגשגו וכסף רב זרם לחשבונות הבנק שלו. עשיר, עשיר אבל קמצן. גדולי השנוררים, לסוגיהם ולמינהם היו יוצאים מביתו במפח נפש. לא חלילה, הוא לא גירש אף אחד, אבל הוא נתן להם להבין שצודת תרומותיו פרושה על חצי עולם, רק לא היה ברור על איזה חצי. שטויות גם אם הייתם בודקים ממנהטן עבור לגייטסהד וכלה בקרית שמונה או ביהוד, לא הייתם מגלים אף כולל זנוח שמקבל תרומה ממנו. והאף שלו? בעננים. מתהלך לו מר זליבסקי בחצרות האדמו"רים והרבנים כבן בית, מתערב ודוחף אפו לכל שיח ושיג של עסקנם חשובים, מביע דעתו בנחרצות על כל נושא שעל הפרק, משל היה אחד מנושאי העול הציבורי על כתפיו.

האמת ניתנת להיאמר שגם בניו  ובנותיו לא בדיוק חיבבו אותו. שיהיה לכם ברור, אף אחד מהם לא קיבל דירה ולא חצי דירה. הכל בכסף קטן. הוורט, האירוסין, החתונה באולם בנוני ונידח, וסכום הכסף לא משמעותי שחלבו ממנו בקושי כדי לסחוב שנת נישואין בלי להיקלע למפגש לא נעים עם ההוצאה לפועל. אשתו? הגב' תמרה זליבנסקי הייתה אישה רגישה וטובת לב שחינכה וגידלה את ילדיה במסירות אך אופיה החלוש ומחלותיה מנעו ממנה לפעול על לבו העיקש והקמצני של נחמיה שלה.

נחמיה, היה משכים ומעריב, גורס משניות לא רע, אבל טיסות לחו"ל? הוא נולד כאן, גדל כאן, וקרוב לוודאי שהוא ייקבר כאן. לא היו לו וגם לא יהיו לו טיסות לחו"ל. עסקיו אך ורק בארץ, בלי פזילה אמריקאית דקה מן הדקה. נחמיה היה נאמן של ארץ ישראל. הכל טוב ויפה, אלא שבוקר אחד מקבל נחמיה מיודענו טלפון מידיד נעורים שלו, נחמן קופל, שפתח בארה"ב עסק זהה של זליבנסקי והציע לו הצעה כלכלית מפתה ששניים שלושה מיליון דולר בצידה. דובר על שיתוף פעולה עסקי שיקטין את עלויות המוצרים בעשרות אחוזים. קופל סיים את השיחה במילים: "בקיצור בשבוע הבא אתה בניו-יורק ולא תתחרט על זה". נו כל הכבוד לאידיאולוגיה של ארץ ישראל, שלושה מיליון דולר הם מספיק פיקוח נפש כדי לדחות את ישיבת ארץ ישראל, והרי הוא טס ומיד חוזר.

אחרי בדיקות מסיבית אצל סוכני הנסיעות מגלה נחמיה אצל הסוכן הוותיק גרשון כרמלי כרטיס טיסה הלוך ושוב, בצ'רטר כמובן, במטוס גרוטאה של חברת תעופה שבוקי מכרה את עצמה. הוא עולה למטוס עם תיק ג'יימס בונד ומתיישב במחלקה הרגילה עם עוד כמה אנשים משונים, חלק מהם צעירים הזויים בבגדים צבעוניים סרי טעם. מיד לאחר ההמראה מגלה זליבנסקי יקירנו לאיזה בור הוא נפל. החבורה שסביבו הייתה צעקנית, רעשנית, מלאה מעשנים. פה ושם הורמו ידיים הועפו בדלי סיגריות, כמה קללות מגוונות ריחפו באוויר והדיילים האומללים ניסו לשווא להפריד בין הניצים. נחמיה קלט מהר שהוא בעצם מקדים את הגיהנום בכמה שנים טובות, וקרוב לוודאי שיתחשבו ביסורי הטיסה שלו בבית דין של מעלה.

תכל'ס אחרי שעה, החליט נחמיה שהוא פולש למחלקת העסקים. הוא שמע מכמה ידידיו שזו מחלקה רגוע, שלווה, מפנקת. אמר ועשה. הוא התרווח על הכורסא הרחבה, עצם את עיניו וניסה להירדם. "סלח לי אדוני מה שמך?" שאל אותו צ'רלי מונטגו קצין הדיילים. "זליבנסקי..." השיב מיודענו. "סליחה, אבל אדוני אינו מופיע ברשימה של מחלקת העסקים, אני מבקש שתפנה את מקומך, ותחזור למחלקה הרגילה". זליבנסקי נדהם. "מה פירוש? בושה וחרפה, שילמתי כרטיס ואתה מסלק אותי? אני אתלונן..."
"כמה שלימת על כרטיסך?" שאל צ'רלי. "שש מאות דולר" השיב מיודענו.

"אתה טועה ידידי, כרטיס במחלקת העסקים עולה שלש וחצי אלף דולר. אדוני, כאן לא מקומך. אני מבקש בנימוס שכבודו יקום וינוע למקום שממנו בא..." צ'רלי מונטגו הדייק הוותיק היה סבלן בדרך כלל, אבל הוא הרגיש שהטיפוס החצוף הזה עולה לו על כל העצבים. ומכאן ואילך התפתח ויכוח מכוער ועקשני, כשזליבנסקי עומד על רגליו האחוריות ואפילו מבקש רחמים על חייו, העיקר לא לחזור לגיהנום שבמחלקה הרגילה. אך מונטגו, האמון על חוקי התעופה וכללי הסדר הטוב שבמטוסים עקשן לא פחות, עד שפקעה סבלנותו והוא סימן למאבטח לגשת אל הנוסע המרדן ובעדינות להוציאו ממחלקת העסקים ולהדביקו אל זנב המטוס. כשנחמיה זליבנסקי ראה כי כלתה אליו הרעה, הוא החליט להתשמש בקלף המנצח. נכון, הוא לא מהטיפוסים שנפרדים בקלות מכסף, אבל הפעם זה פיקוח נפש ממש.

בטרם אחזו איש הביטחון בצווארו, פתח נחמיה את מזוודתו ושלף משם ארבעת אלפים דולר מרשרשים ונעימים להרחה. הוא זרק אותם על השולחן ואמר לצ'רלי מונטגו הדייל: הנה יש פה ארבעת אלפים דולר אני משלם עכשיו על הכרטיס במחלקת עסקים, ותניח אותי לנפשי".
צ'רלי סימן למאבטח להמתין רגע, התכופף לעברו של נחמיה זליבנסקי ולחש לו באוזנו: "אדוני נכבד, כרטיס טיסה במחלקה טובה יותר רוכשים רק למטה על הארץ, בנמל התעופה. אבל בשמים כשהטיסה כבר יצאה לעבר היעד כאן כבר אין אפשרות בעד שום הון שבעולם לקנות כרטיס למחלקה טובה יותר. התקמצנת בטרמינל, הסתבכת במטוס. אמרת שקוראים לך זליבנסקי, ואני רואה שאתה דתי עם זקן וכיפה, דע לך טוב טוב מה שמבשלים למטה אוכלים למעלה.

צריך לומר שהמילים הללו כמטה של קסם על לבו ושכלו של מיודענו הרבה יותר משיחות המוסר והשכנוע של רבנים ומשגיחים ושנוררים טובים שעברו על פתחו של נחמיה. הוא הרים את שטרות הכסף הכניסם לתיק ועזב שפל ומדוכא את מחלקת העסקים. ולאחר שיבתו לארץ היה נחמיה אחר ושונה לחלוטין. התחיל להשקיע בכרטיס מיוחד ואיכותי להגיע למחלקה הראשונה בדרך לשמים.