כאחד הגדיים הזריזים

זו היתה ציפיה מורטת עצבים. לא היה יום, לא היה לילה. התפילות קרעו שחקים והגיעו עד כיסא הכבוד. "בן... רוצים בן... אחד, בריא שנגדל אותו, נטפח אותו, נחנך אותו ונשלח אותו לתלמוד-תורה, שנזכה שיהיה לנו צאצא תלמיד חכם וירא אלוקים. איך אפשר  ריבונו של עולם  להקים משפחה מבלי לזכות לפרי בטן, לפעייה של תינוק, לחיוך הראשון, לשן המצחיקה בקדמת החך העליון, לנפנופי הידיים העקשניות, להחלפות, לבקבוקי המטרנה האינסופיים. איך אפשר?!.

כך אליעזר וגרציה אדמון לא התייאשו והמשיכו בתפילות מעטירות לבורא עולם, גם אחרי שמונה עשרה שנות נישואין עקרים, הם היו בטוחים שיש עוד תקווה, שהקב"ה מלך רחמן יאזין לתפילתם ואל שוועתם, והישועה מהרה בוא תבוא. בן או בת לא משנה העיקר שיהיה המשכיות.

גרציה אדמון היא אישה חרוצה וחזקה. חברותיה לעבודה מתארות אותה כמורה יסודית, קפדנית, אבל שופעת חמימות ואהבה לתלמידותיה. ההומור אמנם לא היה צד החזק באישיותה, אבל המורות וגם התלמידות ידעו שעצב גדול ממדים שוכן בליבה, ולמי יש מצב רוח לבדיחות באקלים הבודד הזה. כולן ידעו למה, רבות מהן במשך השנים שיננו את שמה ושם אמה, גרציה בת נעמי שמחה, לזרע של קיימא. אמן. אליעזר אדמון שכיר בחברת שיווק של צעצועי ילדים, יהודי פשוט וירא שמים בתכלית. בעודו עוסק בנסיעות מקצה הארץ לקצה, הוא משנן משניות וגורס מזיכרונו את הסוגיה האחרונה של הדף היומי, עליה היה שוקד בערבו של יום. אליעזר וגרציה תמכו ועודדו אחד את השני, אבל הכתלים הריקים, ההווה הכבד והשקט הנורא העיבו על שמחת חייהם. כמה אפשר לחכות?

וב"ה הנה הגיע היום שבו מסובב כל הסיבות נענה לתפילתם. הודו להשם כי טוב כי רב חסד הוא. אליעזר וגרציה החליטו לשמור בסוד את הבשורה הטובה, בבחינת דבר הסמוי מן העין יש בו ברכה, ובמיוחד במקרה הזה צריך שיהיה המון ברכה וסייעתא דשמיא. בשליש השני של ההריון, ולאחר שנועצה עם רופאת המשפחה, יצאו הזוג אדמון לבצע בדיקת אולטרא-סאונד, כדי לשמוע ולשמוח שהכל מתנהל בצורה בריאה ותקינה. אבל למשמע אוזניהם אמר הד"ר בליבשטיין "צר לי" אבל האולטרא-סאונד חושף בעיה כאובה שיש לעוּבר. אני יודע שאתם מצפים לתינוק למעלה מ- 18 שנה, אבל אינני יכול להסתיר את המימצא הקשה...". גרציה ואליעזר היו ישובים מולו, ועננה שחורה של קדרות החלה לסחרר אותם, והפכה את אבריהם לכבדים מנשוא. האם זה ניסיון שלא יוכלו לעמוד בו? האם לא כדאי שהאדמה תבלע אותם? אולי אנחנו רק חולמים? "האמינו לי משפחת אדמון, הממצא הזה הוא נדיר, לעובר שלכם אין גפיים. לא ידיים... לא רגליים. הראש והגוף תקינים, הדופק סדיר... אבל...". בכי כזה קורע לב, לא שמע ד"ר בליבשטיין מאז נכנס לתפקידו כרופא לפני שלושים שנה. מרירות וצער של תשעה עשר שנים עמוסות תקוות התמוססו ונשפכו כמפלים אדירים על שולחנו, והוא נותר ישוב מאובן ונבוך. "הלוואי ואני טועה... ביקשתי גם את חוות דעתו של ד"ר מגן, ולצערי... אני ממש מצטער...". ד"ר בליבשטיין הגיש לבני הזוג כוסות מים קרים, ורק אחרי שעה ארוכה הם אזרו כוחות נפש וגוף לצאת מן המרפאה, אל אופק מבהיל לא פחות מעידן העקרות.

כבוד הרב, אלה הממצאים. מה עושים? שאל אליעזר אדמון בעיניים לחות את גדול הדור. אנחנו מחכים לתינוק הזה עוד מעט תשע עשרה שנה. מה עושים? הרב הרים את עיניו הטהורות והבורקות וחייך חיוך ענק של טוב לב ואהבת ישראל בממדים של אטמוספירה. חיוך שנכנס ללב הפצוע כמו תרופה מדהימה שפותרת כל מכאוב. אקמול של כל המחלות. ואמר בחום ואהבה "הו, ידידי החשובים אליעזר וגרציה אדמון, מזל טוב. אני שמח בשמחתכם. שיהיה בשעה טובה... נו אז האולטרא-סאונד אומר שאין ידיים, אין רגליים. לא נעים. אבל זה רצון השם, ואתם יודעים מה, אגלה לכם סוד. הבורא יתברך דואג לכל יציר נברא. ואם חלילה הוא צריך להיוולד עם איבר חסר, הוא משלים לו זאת עם איברים אחרים. הסכיתו ושמעו ר' אליעזר וגברת גרציה מי יודע איזה שכל מבריק ואיזו נשמה מופלאה נטועים בגוף הזה שיש שטוענים שאין לו ידיים ורגליים. בקיצור... שיהיה לכם במזל טוב ".וכך ליטף חיוכו של הרב את פניהם העגומות של בני הזוג ".

והנה חלפו להן שמונה שנים. הרב  הגיע לחתונה משפחתית בירושלים. לפתע ניגש אליו ילד כבן שבע, ושאל: כבוד הרב האם אתה מכיר אותי? הרב נוהג להשיב לילדים "כן, אני מכיר אותך רק תזכיר לי מהיכן". "אתה היית הסנדק שלי" השיב הילד המתוק מביט במבט חד עם זוג עיניים נבונות "אני משכונת "ארזי הלבנון", מירושלים, ואמא שלי מורה". "אתה אביתר!? שאל הרב. אני לא מאמין. אחרי דקות ארוכות של דיבורים משוררי חום ואהבה, אחז הרב  את ידיו של אביתר הקטן ופרץ עמו במחול סוחף לצלילי התזמורת "כיצד מרקדין לפני הכלה". גרציה ואליעזר מחו מרחוק דמעה של אושר, אביתר המוכשר שלהם, עם יד אחת בריאה ויד אחת תותבת, עם רגל אחת בריאה ורגל אחת תותבת, רקד בקצב מעורר כבוד, כאחד הגדיים הזריזים שבחבורה, עם גדול הדור. כן זה שנתן להם עצה שכולה אומרת כבוד לתורה, והודיה למי שאמר והיה העולם.

כן, כן, ראוי לסכם ולהדגיש, באולטרא-סאונד ראו, אבל לא ראו כמו שצריך, וגם אם ראו כמו שצריך, מי אנחנו שנכניס עצמנו לכבשן ההנהגה של ריבון העולם, שמחליט בסופו של כל הריון עם כמה איברים יוולד התינוק. אל תבטחו באולטרא-סאונד, שאין בו תשועה. התברכו מגדולי הדור ותושעו.

כיצד מרקדין, ריקוד תורה שאין בו שמץ של תותב.