איחור משתלם

המצב הכלכלי הקשה בישיבת פוניבז' הצעירה, כבר לא היה בגדר סוד. ראש הישיבה ומקימה, הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, התהלך כשעננת דאגה חופפת על פניו המאירות. מיום ליום הלך המצב הכספי בישיבה והחמיר, וראש הישיבה ארז את חפציו ויצא ללונדון, למסע גיוס כספים לטובת הישיבה. רבי יעקב רוזנהיים - נשיא אגודת ישראל באותם ימים, התנדב לסייע לו, והבטיח להסדיר פגישה עם אחד הגבירים הגדולים בעיר.
כשהגיע ללונדון, הודיעו רבי יעקב: 'הגביר הזה, הוא איש עסקים טרוד מאוד, ובכלל לא קל להשיג אצלו פגישה. מחר בבוקר הוא מתעתד לצאת למסע ארוך באירופה, ולכן יש להספיק את הפגישה טרם צאתו. לפיכך סיכמנו כי הפגישה תיערך מחר, בשעה רבע לשמונה בבוקר בדיוק, ברציף תחנת הרכבת. הגביר אמור לצאת ברכבת של השעה 8, והפגישה תיערך רבע שעה קודם לכן, ברציף.'

ראש הישיבה שמע, ורשם לפניו את הנתונים. באותו יום ביקש לעלות על יצועו מוקדם, כדי להספיק להשכים קום לתפילה במנין הראשון, ולהתייצב בתחנת הרכבת בשעה היעודה. אלא שתושבים רבים צבאו על דלתו, בקשו להתייעץ ולשוחח עמו בלימוד, ורק בשעת לפנות בוקר עלה על יצועו...
כשהתעורר, הבחין שהשעה כבר מאוחרת, את המנין הראשון הוא כבר איחר. השעה היתה שבע, הוא עוד יכול להספיק להתפלל ביחידות ולהגיע לרציף בזמן, להספיק את הפגישה עם הגביר בשעה 7:45, כפי שסוכם. אבל האם יוותר על תפילה במניין - תפילה בציבור?
בתוך לבו, התחוללה מלחמה של ממש. מצד אחד - הוא יכול להספיק להתפלל ביחידות, ולהגיע לפגישה בזמן. הגביר המדובר כבר יודע את מטרתה, ולבטח הכין תרומה הגונה, ואפשר שיצליח לגייס ממנו אפילו יותר... מצד שני - כיצד יוותר על התפילה במניין? כיצד יעלה בדעתו כי תצמח תועלת מתפילה ביחידות, כשהוא יכול להתפלל בציבור בעוד שעה קלה, במחיר הפסד הפגישה עם הגביר?

המאבק נמשך כמה שניות. הישיבה - בה השקיע את כל חייו, לה הקריב את ימיו והתמסר אליה בכל יישותו, עמדה עתה על כף המאזניים. מצבה הכלכלי בכי רע, הפגישה עם הגביר עשויה להציל אותה! אך תפילה במנין, תפילה במנין, יהודי לא מוותר על תפילה במנין!
לבסוף, התאזר הרב כהנמן בגבורה ופנה לבית הכנסת. התפלל בנחת ובמתינות במנין השני, וכשסיים, השעון הורה על השעה שמונה וחצי בבוקר. 'השתדלות צריך לעשות', הרהר, ועשה את דרכו לתחנת הרכבת, מודע לעובדה שהסיכויים לפגוש את הגביר אפסיים, שכן הוא כבר יצא ברכבת של שמונה...
הוא מגיע לרציף, ובולש בעיניו ימינה ושמאלה בחוסר אמון. לפתע, הוא מבחין באותו גביר רץ אל הרציף, מתנשם ומתנשף, סמוק עד תנוכי אוזניו וכל מבטו אומר בושה וכלימה. עוד הרב כהנמן עומד ומשתאה כי הגביר הגיע רק עתה, ומיד הגביר פותח בהתנצלות: 'יסלח לי ראש הישיבה על ההמתנה הממושכת... קיויתי להספיק את הרכבת הקודמת אך לא עלה בידי...' - אומר הגביר, חוזר ומבקש את סליחת ראש הישיבה...
וראש הישיבה, אפילו לא הספיק לומר שגם הוא הגיע רק עכשיו, והתעכב כדי להתפלל במנין. אך הגביר כה נסער, לבו פתוח כאולם והוא ממהר להעניק תרומה הגונה וגדושה, גבוהה בהרבה מהצפוי, שהספיקה לכלכלת הישיבה לתקופה ממושכת...
כשחזר הרב כהנמן ארצה, נשא דברים בהיכל הישיבה והרעים בקולו: 'ראו נא ראו, תלמידיי היקרים, מהו כוחה של תפילה בציבור! הן אם הייתי מתפלל ביחידות וממהר לרציף - הייתי רואה כי הגביר איננו, וסב על עקבותיי בפחי נפש... בזכות התפילה בציבור איחרתי לרציף כפי שהגביר איחר, וזכיתי בתרומה הגונה וגדושה, גבוהה בהרבה ממה שציפיתי!'

הסיפור המפעים, המופיע בספר 'הבוטח', פותח מבט מחודש על גודל כוחה של התפילה בציבור. בוודאי שכולנו מקפידים על כך בשגרה, אך המאבק הוא דווקא ברגעי הלחץ, בזמנים שאנו ממהרים, כשמתחולל מאבק בין להספיק משהו חשוב לתפילה בציבור - - -
ברגע הזה, הבה נראה את תמונתו של הרב מפוניבז', בוחר להפסיד פגישה עם גביר שיכול להציל את הישיבה, רק כדי להתפלל בציבור. ועד כמה זה היה כדאי ומשתלם, כי מתפילה בציבור לא מפסידים, אפשר רק להרויח!
יש בתפילה בציבור גם סגולה לעשירות, וכפי שביאר בעל ה'כתב סופר' זי"ע על הפסוק 'ולעבדו בכל לבבכם', שכאשר התפילה נערכת כראוי, בציבור ובכח תפילת הרבים, מובטחת הפרנסה ככתוב אחר כך: 'ונתתי מטר ארצכם... ואכלת ושבעת...' כי לפעמים התפילה בציבור מעכבת פגישה עסקית חשובה, עשויה לגרום לאיחור לעבודה, אך ההצלחה בפרנסה מובטחת דווקא בזכותה, בכח התפילה בציבור!
הבה נקבל על עצמנו להקפיד שבעתיים על תפילה בציבור, גם בעיתות לחץ ובזמנים עמוסים, גם כשצריך להספיק הרבה וגם כשאנו מאוד טרודים. תפילה בציבור מפלסת את דרכה לכסא הכבוד, ותמיד נגלה לבסוף שהשתלמה שבעתיים, וזיכתה אותנו במילוי כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה!